פסטיבל אוטופיה 2018: האיש שהרג את דון קישוט

(שם הסרט במקור: The Man who Killed Don Quixote)

אני לא ממש מבין מה קרה פה. אני לא ממש את מבין את כל מה שקורה בסרט הפסיכי הזה. ההשתוללות הזו היתה צפויה, כי זה סרט של טרי גיליאם, ועדיין הופתעתי, לא כל כך מהויזואליה, אלא מהדמיון השופע של הקוסם המטורלל הזה. אני לא בטוח שאני מבין רגעים לא מעטים בסרט הזה ועדיין, הסרט הלא נורמלי הזה הוא אחת החוויות המלבבות שהיו לי בקולנוע השנה.הסיפור על הסרט הזה ידוע: זה פרויקט החלומות של טרי גיליאם. כבר קרוב ל-20 שנה שהוא מבקש להוציא אותו לפועל, אבל היתה (ועדיין יש) קללה על הסרט הזה. צילומים התחילו ונעצרו, מימון הובטח ונמנע, שטפונות הרסו את סט הצילומים, שחקנים ראשיים חלו ופרשו (ובמהלך עשרים השנה האלו גם מתו), אבל הסרט הזה, בסופו של דבר, קם לתחייה. ולמראה החלק הראשון של הסרט אני לא יכולתי שלא לגרד בפדחתי ולומר: זה הכל? על זה נלחם טרי גיליאם עשרים שנה? כי כבר כותרות הפתיחה רומזות בקריצה לקשיים הידועים שעבר הפרויקט הזה. כמו בדיחה מודעת לעצמה של גיליאם. ותחילת הסרט מדברת על במאי קולנוע יהיר שמצלם סרט על דון קישוט, מעין הרחבה לסרט קצר זוכה פרסים שהוא עשה פעם. אבל הוא מתנהג בגסות לכל הסובבים אותו, נסמך על תווית ה"גאון" שמודבקת לו, ונותנת לו רשיון להיות מניאק.

לא יכולתי לחשוב שטרי גיליאם עושה כאן מעין סרט על עצמו ועל הקשיים שלו להוציא לפועל את הפרויקט הזה, מה שאומר שלא זה היה הפרויקט מלכתחילה, והרגשת אכזבה קלה התחילה להתגנב. אבל הסרט הזה ערמומי. לאט לאט הוא מתחיל לאבד את דעתו. בתחילה אלו רק הזיות של הבמאי, פלאשבקים ל להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת