תעלומה בסילברלייק: הביקורת

(שם הסרט במקור: Under the Silver Lake)

וואו, איזו חוויה מפרכת. אם לפחות היתה תמורה לדבר הזה. אבל לא, ה"סילברלייק" הזה הוא פשוט סרט שקשה מאוד לצלוח אותו, ובסוף (אם יש לכם מספיק סיבולת) שואלים: בשביל מה הייתי צריך את כל זה?

סרטו הקודם של דיויד רוברט מיצ'ל היה סרט אימה קטן, צנוע, וחכם שנקרא "משהו עוקב אחריי". סרט שיש בו גם אימה אפקטיבית, וגם מחשבה מעניינת על עצם התשוקה הנערית ליחסי מין. הסרט היפה הזה קיבל הרבה תגובות חיוביות, אז נדמה לי שדיויד רוברט מיצ'ל קצת הסתחרר מהתשבוחות, והוא יצא לעשות סרט הרבה יותר שאפתני, הרבה יותר מושקע, הרבה יותר מטורלל, אבל בדרך הוא איבד את הברקסים, ו"תעלומה בסילברלייק" הוא חינגת בימוי חסרת מעצורים, אבל גם חסרת בסיס. אין לי מושג מה הוא רוצה ממני, הסרט הזה, ואני לא מדבר רק בקונטקסט הכללי, אלא גם בקונטקסט הפרטי. כל סצינה בנפרד חסרת הקשר, חסרת קוהרנטיות, והחיבור של כולן ביחד מתיש ולא ברור.אני חושב שדיויד רוברט מיצ'ל יצא לדרך לעשות סוג של רימייק ל"מלהולנד דרייב" של דיויד לינץ', כשהתשבוחות כשהוא קיבל לסרטו הקודם אולי גרמו לו לחשוב שהוא יותר טוב מלינץ' בעצמו. הוא לא. בסרט הזה יש אינספור אינסרטים של סרטים ישנים, הוא מתרחש בלוס אנג'לס, והשלט המפורסם של הוליווד נראה בו יותר מפעם אחת. אני מניח שכמו הסרט של לינץ', גם מיצ'ל רצה לומר משהו על עיר הסרטים, אבל הבמאי הזה גם מוסיף לכל רגע בסרט עבודת בימוי כל כך מאומצת עד שהוא מאפיל על כל מה שקורה בסרט עצמו, על כל מה שנאמר, משוחק, כתוב, קורה.

כבר בתחילת הסרט נראית כתובת על הקיר על איזשהו רוצח כלבים, והמצלמה עושה תנועה מאוד משמעותית שאמורה לגרום לי להבין משהו. לא הבנתי כלום. סצינת הסקס שמגיעה קצת אחרי זה מנתקת אותי לחלוטין מהדמויות, כי תוך כדי אקט הדמויות מתרכזות בכל מיני דברים, רק לא בפרטנר או במעשה עצמו. והמוסיקה שבה רוברט מיצ'ל משתמש בה לכל אורך הסרט (ואני מתכוון לכל האורך. אין כמעט רגע שקט בסרט הזה) היא מוסיקה תזמורתית שלרוב הולכת נגד התמונה, מגבירה דרמה גם אם אין ממש דרמה בתמונה.

כל דלת שנפתחת מובילה כאילו לעולם שלא קשור למה שקרה בסצינה שלפני כן. הדיאלוגים הם פסבדו פילוסופים, אבל אין לי מושג מה הם קשורים למה שקורה בסרט הזה, או לאיזשהו משהו בחיים שלי בכלל. וגודש הדברים שמתרחשים כאן מעמיס על הנפש כל כך הרבה עד שמהר מאוד הלכתי לאיבוד, וככל שניסיתי להבין מה לעזאזל קורה פה, רק התעייפתי יותר, ורק חיכיתי שייגמר כבר.

אני חושב שאולי כדי לפענח מה ה"סילברלייק" הזה רוצה ממני, צריך להגיע עד לסצינה האחרונה, סצינה שמנסה למצוא קצת הבנה וחום אנושי פשוט בתוך מקום מעוות, אבל הדרך הכל כך ארוכה וקשה מנשוא שהסרט הזה מעביר אותי אין בה שום עדינות או שום רמז לרצון לחיפוש משהו עמוק בתוכנו, עד שקשה לי לקבל את המסקנה הזו מסרט שכזה. "תעלומה בסליברלייק" הוא חידת חמיצר מתסכלת ומעצבנת, מלאה בחשיבות עצמית של במאי שמביים בכל כוחו יצירה שאי אפשר להבין למה לעזאזל היוצר משקיע כל כך הרבה אנרגיה במשהו כל כך לא ברור. סרט מאכזב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s