גויה 2019: המועמדויות

היום בצהרים, במסיבת עיתונאים מתוקתקת, הוכרזו בספרד המועמדים לפרס הגויה של האקדמיה הספרדית לשנה זו. למען האמת, אין הרבה הפתעות, וחלק מהסרטים כבר ראיתי, ועדיין זה תמיד מעניין לבדוק מהם הסרטים המובילים של השנה בחצי האי האיברי.

אז הנה סקירה של הסרטים המובילים את רשימת המועמדים לפרס האקדמיה הספרדית לקולנוע 2019:

"ממלכה" (El Reino) בבימויו של רודריגו סורוגויאן הוא הסרט המוביל את רשימת המועמדויות. ראיתי את הסרט בפסטיבל טורונטו לפני כמה חודשים והתרשמתי והתאכזבתי ממנו במידה פחות או יותר שווה. הסרט עוקב אחרי פוליטיקאי מושחת (בגילומו האנרגטי והסוחף של אנטוניו דה לה טורה) שנוסע מרחקים גדולים ועושה מאמצים אדירים על מנת למנוע את הדחתו בעקבות פרשת שחיתות המתפוצצת בתקשורת. הבעיה בסרט היא הבימוי המוגזם שחסר לפעמים את האצבע על הדופק הדרמטי, והוא חוזר על אותו טריק של בימוי במשך סרט ארוך מדי, ולרגעים צעקני מדי."ממלכה" (טריילר) מועמד ל-13 פרסי גויה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן (דה לה טורה), שחקנית משנה, שחקן משנה, שחקן מבטיח, תסריט מקורי, צילום, הפקה, מוסיקה, עריכה, סאונד, ואפקטים.

"צ'מפיונס" (Campeones) בבימויו של חוויאר פסר הוא הסרט שספרד שולחת לאוסקר השנה. להבנתי הוא גם הסרט הכי מצליח השנה בספרד. הוא עולה בקרוב על המסכים בישראל (ובמקום לקרוא לו פשוט "אלופים", יקראו לו בעברית "צ'מפיונס"). אה, וזה סרט נורא ואיום. אבל אי אפשר להשאיר את הסרט הכי מצליח בקופות בלי כלום, אז הוא קיבל 11 מועמדויות. הסיפור, אם זה משנה, נוגע לעוזר מאמן כדורסל בליגת העל שנשפט לעבודות שירות – לאמן קבוצת כדורסל של מוגבלים. הוא ניגש למשימה בלי חשק, אבל הם כובשים אותו, וביחד הם מצליחים להיות אלופים! או שלא. מה זה משנה. העיקר ההשתתפות. או שלא."צ'מפיונס" (טריילר) מועמד ל-11 פרסי גויה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן (חוויאר גוטיירז, הדבר הטוב היחיד בסרט הנורא הזה), שחקן משנה, שחקנית מבטיחה, שחקן מבטיח, תסריט מקורי, הפקה, שיר מקורי, עריכה, וסאונד.

"כולם יודעים" (Todos lo Saben) בבימויו של אסגר פארהאדי עולה גם הוא בעוד כמה חודשים בישראל. הסרטים של פארהאדי האירני הם כמו קילוף בצל. שכבה ועוד שכבה ועוד שכבה, ותמיד יש שם עוד. ותמיד בוכים שם. בכוח. לפעמים זה עובד ("הסוכן" היפה זוכה האוסקר), ולפעמים זה עובד פחות ("העבר"). פארהאדי ביים בעבר גם את "פרידה" המהולל, גם הוא זוכה אוסקר, שאני חיבבתי קצת פחות מכולם. "כולם יודעים" פתח את פסטיבל קאן האחרון, ומהתגובות הביקורתיות נדמה היה שהמבקרים ידעו פחות או יותר למה לצפות, והסנטימנט הכללי היה משהו כמו: זה לא רע, אבל הוא עשה כבר הרבה יותר טובים.

להבנתי, בגדול הסרט מתרחש במהלך חגיגות חתונה משפחתית. משהו משונה קורה שם בלילה, וסודות מהעבר נחשפים (כמובן, איך לא). הקאסט מפואר: פנלופה קרוז, בן זוגה בחיים חוויאר בארדם, וריקארדו דארין מגיע מארגנטינה."כולם יודעים" (טריילר) מועמד ל-8 פרסי גויה: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי (פארהאדי), שחקנית (קרוז), שחקן (בארדם), שחקן משנה, תסריט מקורי, שיר מקורי, ועריכה.

"כרמן ולולה" (Carmen y Lola) בבימויה של ארנצ'ה אצ'ווריה נראה כמו סרט שראיתי כבר כמה וכמה כמוהו, מה שלא אומר שאני לא ארצה לראות עוד אחד, בעיקר אם הוא עשוי טוב. מסתבר שעדיין לא חסרות חברות שמרניות וסגורות גם במערב הנאור, ומסתבר שלא חסרים סיפורי יציאה מהארון כואבים. להבנתי הסרט הזה קל לעיכול, ללא מראות קשים וללא סצינות סקס (קראתי באיזשהו מקום שהמראה הכי "בוטה" בסרט הוא נשיקה בין שתי נערות), אבל אם זה עשוי בטעם, עם הבנה אנושית, זה יכול להיות סיפור אוניברסלי מרגש ויפה.

"כרמן ולולה" מספר על סיפור אהבה בין, ובכן, כרמן ולולה. שתיהן שייכות לקהילה הצוענית השמרנית. אחת מהן כבר נמצאת בהליכי שידוך מתקדמים ביוזמת הוריה (לגבר מהקהילה, כמובן). במסיבת האירוסין היא והיא נפגשות, רוקדות, מבלות, וגם גונבות רגע של נשיקה מרגשת. מישהו מבחין בהן, והעולם שלהן מתמוטט. נראה כמו סרט שאני ארצה לראות.

"כרמן ולולה" מועמד ל-8 פרסי גויה: פרס הסרט הטוב ביותר, פרס סרט הביכורים, שחקנית משנה, 2 שחקניות מבטיחות, שחקן מבטיח, תסריט מקורי, ושיר מקורי.

"בין שני ימים" (Entre dos aguas) בבימויו של איסאקי לה-קואסטה הוא הפרויקט שהכי קשה לי להתייחס אליו, בעיקר מכיוון שהוא מהווה סרט המשך לפרויקט מלפני 12 שנים שאני לא מכיר. להבנתי זה אחד מאותם סרטים שלא ממש ברור מצפיה בהם מה דוקומנטרי בו ומה עלילתי ומתוסרט, אבל אני לא בטוח שזה כל כך מעניין להתעמק בחיי הגיבורים כאן בגלל שלא הרבה קורה בחייהם עכשיו. לפני 12 שנים הם היו ילדים, והיה שם פלמנקו. עכשיו הם גברים צעירים עם חיים שלמים באמתחתם. אבא מת מוות אלים. אחד ישב בכלא, ועכשיו חוזר. שני הלך לשירות צבאי, ועכשיו חוזר. ומה עכשיו? הסרט עצמו.אני מניח שגם הספרדים עצמם לא ממש יודעים מה לעשות עם הפרויקט הזה (טריילר), ובתערובת של הערכה ותמהון הם העניקו לסרט הזה 2 מועמדויות בלבד, אבל לפרסים הגדולים: לפרס הסרט הטוב ביותר, ולפרס הבימוי.

עד כאן 5 המועמדים לפרס הסרט. עוד סרטים בולטים ברשימת המועמדים:

"מי ישיר לך שיר" (Quién te Cantará), מהסרטים הכי טובים שראיתי השנה (כאן כתבתי עליו), קצת נשדד, והוא זוכה להערכת האקדמיה הספרדית, אבל לא למועמדויות לפרסים הגדולים. הסיפור על זמרת חולה שאמורה לצאת לסיבוב הופעות, ועל אשה שעובדת בבר קריוקי שהיא חקיינית לא רעה בכלל של אותה זמרת. האשה מהקריוקי מקבלת הצעת עבודה מהעוזרת האישית של הזמרת – להופיע במקומה עד שהיא תבריא (בסוד, כמובן). סרט מרתק, מבוים להפליא, מנקר עיניים בעיצוב, ממלא רגשית למרות הקאמריות שלו, ומגרה את המחשבה.

כבר סרט שני של קרלוס ורמוט שאני מתפעל ממנו. בינתיים "מי ישיר לך שיר" מועמד ל-7 פרסי גויה: פרס לשחקנית (נאג'ווה נימרי, שהכרנו מסרטיו של חוליו מדם "הנאהבים מחוג הקרח הצפוני" ו"סקס ולוסיה", וגם מ"פקח את עיניך", הגרסה המקורית של "ונילה סקיי"), שחקנית משנה, שחקנית מבטיחה, צילום (אדוארד גראו, שצילם בעבר את "סינגל מן" של טום פורד עם קולין פירת', וכמו שם, גם כאן עושה עבודה מרהיבה), סאונד, תלבושות, ואיפור.

עוד אכזבה יחסית היתה היום לאיסיאר בויין. הבמאית שביימה בעבר סרטים מרגשים ויפים ואף זכתה בפרסים רבים ("קח את עיניי" המצוין שלה גם הופץ בארץ לפני כ-15 שנה, והוא רק הופך יותר ויותר אקטואלי) – השנה היא הביאה, ביחד עם בן זוגה לחיים, התסריטאי פול לאברטי (הקבוע של קן לואץ') את הדוקו-דרמה "יולי", על רקדן בלט מקובה. "יולי" (טריילר) זכה ל-5 מועמדויות: לשחקן המבטיח, תסריט מעובד, צילום, מוסיקה, וסאונד.

וגם "האיש שהרג את דון קישוט" של טרי גיליאם הוא פרויקט ספרדי בחלקו. הסרט המטורף והמאוד מהנה מועמד ל-5 פרסי גויה: להפקה, שיר, עיצוב אמנותי, תלבושות, ואיפור.

לפרס הסרט הזר דובר הספרדית מועמדים: "המלאך" מארגנטינה (סרט בינוני), "לילה שנמשך 12 שנה" מאורוגוואי, "הכלבים" מצ'ילה, ו"רומא" ממקסיקו.

לפרס הסרט האירופי הטוב ביותר מועמדים: "אהבה בימים קרים" מפולין, "חוטים נסתרים" מאנגליה, "נערה" מבלגיה, ו"המסיבה" של סאלי פוטר מאנגליה.

ועוד 2 הערות קטנות: לחוליו מדם ("הנאהבים מחוג הקרח הצפוני", "סקס ולוסיה", ""סערת החושים של אנה", "מא מא") יצא סרט חדש ממש לפני כחודשיים. הוא לא קיבל אפילו מועמדות אחת.

אנטוניו דה לה טורה. השם שלו אולי לא אומר הרבה לישראלים, אבל בין השנים 2007 ו-2018 האקדמיה הספרדית העניקה לו 11 מועמדויות לפרס השחקן (או שחקן המשנה). 11 מועמדויות ב-11 שנים. וזכיה אחת בלבד מתוכן. היום הוסיף דה לה טורה לסל שלו עוד 2 מועמדויות: לפרס השחקן הראשי (על "ממלכה") ולפרס שחקן המשנה (על "לילה שנמשך 12 שנה").

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-2 בפברואר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s