רומא: הביקורת

(שם הסרט במקור: Roma)

הרגשתם פעם קטנים וחסרי חשיבות? הרגשה של: מי אני בכלל? סתם שליח פיצה, או מוכר בפיצוציה, או קופאי בסופר. מה אני שווה בכלל, איפה אני נמצא בכלל במכלול הגדול של החיים? הרי יש עורכי דין, ופוליטיקאים, ואנשים חשובים שמזיזים דברים. וסלבריטאים שממלאים את החיים בכל טוב. אבל אני? איפה אני בכלל? מה אני חשוב בכלל? למי בכלל אכפת ממני?

זה "רומא". בשכונה קטנה במקסיקו, בתחילת שנות ה-70, בשחור לבן, עוזרת בית אחת (שלא לומר: משרתת) בבית של עשירים, היא גיבורת הסרט. והסרט הוא החיים. "רומא" הוא מבט ארוך ומלא מחשבה, מלא אהבה, על כל הסובב את אותה עוזרת בית, מבט שמספר לה, לנו, שכן, חשוב, ואכפת. כולנו ג'ורג' ביילי (מ"החיים נפלאים"). כולנו חשובים.וכך מסביבנו אנשים נולדים, ואנשים מתים, ויש מהומות פוליטיות אלימות, ויש בגידות בחיי נישואין – דרמות גדולות מקיפות אותנו, בעוד שאנחנו חיים את חיי היום יום הקטנים שלנו. וזה לא סותר. אנחנו חלק מהעולם הזה. הסרט מספר על תקופה של בערך שנה בחייה של עוזרת הבית, וכל מיני דברים קורים לה, אבל הקצב של הסרט איטי, כך שאנחנו מרגישים את היום יום, את השגרה, את הרגשת חוסר החשיבות לכאורה, ומדי פעם אלפונסו קוארון מביים את העולם שחיצון אלינו פורץ אל תוך החיים שלנו. אב הבית יוצא אל מסע עבודה, ומצעד תזמורתי שבמקרה נמצא ברחוב מקדם את פניו. יש מסע קניות, והמצלמה מפנה את מבטה למהומות המתרחשות מעבר לחלון, מאיימות לפרוץ לתוך החיים שלנו. גיבורת הסרט נמצאת בבית חולים, מתסכלת על תינוקות בני יומם מעבר לזכוכית. ופתאום מתרחש משהו לא צפוי. הטבע מתגלה. שריפה גדולה מכלה יער. ולנו, לאנשים הקטנים, אין באמת דרך להתמודד עם האסון הגדול. אז אנחנו נותנים משהו מעצמנו. אנחנו שרים. שיר הלל לטבע הגדול. לעצמנו.

אלפונסו קוארון מביים התרחשויות אינטימיות והתרחשויות המוניות באותו בטחון מופלא, טווה אותן יחדיו למארג החיים של גיבורת הסרט, ועוטף הכל באהבה גדולה, האהבה שמחברת את החיים הפרטיים והחיים הציבוריים ליחידה אחת. קוארון אף בודק ומצטט את עצמו: בשוט בתוך רכב הוא מסובב את המצלמה בדיוק באותו סיבוב שהוא ביצע ב"ילדים של מחר" לפני קצת יותר מעשור, אבל הפעם הסצינה הזאת לא מתפתחת למרדף מטורף כמו בסרט ההוא. יש שני ביקורים בבית קולנוע בסרט, ופעמיים בסרט יש עניין עם אסטרונאוטים – קוארון בודק את עצמו מול סרטו הקודם, "כח משיכה", ומול גוף היצירה שלו בכלל, כאילו שואל את עצמו – מה אני שווה בכלל אל מול כל הבמאים הגדולים האחרים? איפה המקום שלי בתוך התמונה הגדולה?

ועוד לא אמרנו כמה יפה הסרט הזה. ויזואלית. מבט בשחור לבן, כאילו בסיסי, אבל הוא מרהיב וצנוע גם יחד. צילום מסובך וגם פשוט, יפהפה ויומיומי, "רומא" כאילו מפציץ את העין ברגעים משכרי חושים, אבל גם פשוטים. אנחנו חיים את חיינו בפשטות כאילו לא חשובה, אבל אנחנו חלק מהעולם הגדול והנפלא הזה.

תמונת הפתיחה של הסרט היא מבט אל בלטות ברצפה כאשר מים שוטפים אותן. המראה הכי פשוט ויומיומי. באחד הרגעים של אותה התחלה משתקף מטוס במים האלו. תמונת הסיום היא מבט מאותה רצפה כלפי מעלה, אל המדרגות אל חדרה של עוזרת הבית. בשמים המביטים על שכונת רומא טסים מטוסים. הכל כאילו מופרד, כאילו אנחנו חיים בנפרד מסביבתנו, עשירים ועניים, חשובים ולא חשובים, אבל בעצם כולנו רקמה אנושית אחת. וכולם חיים תחת כיפת שמיים אחת, בשכונת רומא במקסיקו סיטי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il