חיפושית הזהב 2019: המועמדויות

אתמול התפרסמה רשימת המועמדויות לפרס חיפושית הזהב של האקדמיה השבדית לקולנוע. שתי שאלות עיקריות עמדו על הפרק: כמה מועמדויות יקבל "גבול", והאם יש לו בכלל תחרות על הפרס. התשובה על השאלה הראשונה היא 9. התשובה על השאלה השניה היא: כנראה שלא. השאלה השלישית היא: האם הקולנוע השבדי ייצר השנה סרטים מעניינים אחרים מלבד "גבול"? וכאן התשובה היא: אולי.

אבל נתחיל מ"גבול" (Gräns) של עלי עבאסי. אחד הסרטים הכי טובים שראיתי בשנה האחרונה, והסרט הכי מיוחד שראיתי בשנים האחרונות. סיפורה של אשה משונת מראה (במהלך הסרט מתברר שעצם היותה אשה, או בת אנוש בכלל, מוטל בספק, מה שמסביר את ה"משונת מראה") העובדת במכס. יש לה חוש ריח יוצא דופן המאפשר לה לזהות חשודים בהברחות של מוצרים במעבר הגבול בו היא מוצבת. גבר משונה מראה (שוב, לא בטוח שהוא גבר או בן אנוש) עובר יום אחד במעבר הגבול, ולמרות החשד שיש לה היא מוותרת לו. סיפור אהבה מתפתח בין השניים, ולאט לאט מתברר שהאיש/גבר/יצור הזה מסוכן. האם היא תדע להשתחרר מכבלי האהבה ולעשות את הדבר הנכון?

סרט מאוד יוצא דופן שאוצר בתוכו הרבה חומר למחשבה, ובאופן מפתיע, גם לא מעט רגש. סרט מאוד מיוחד ויפה. "גבול" מועמד ל-9 פרסי אקדמיה בשבדיה: פרס הסרט, בימוי, שחקנית, שחקן משנה, תסריט, עריכה, סאונד, איפור (נראה לי שלפחות פרס האיפור נמצא כבר בכיס של "גבול". הנה לכם השוואה בין פניה של השחקנית במציאות ובסרט), ואפקטים.

כשמסתכלים על רשימת מועמדויות לפרסים של אקדמיות, אחת מאבני הבוחן לסיכויו של סרט לזכיה היא השוואה בין רשימת הסרטים המועמדים לפרס הסרט לבין רשימת המועמדים לבימוי. סרט המועמד לפרס הסרט אבל אינו מועמד לפרס הבימוי נמצא בפיגור ניכר. השנה, הסרט היחיד המועמד לפרס הסרט הטוב ביותר וגם לפרס הבימוי הוא… "גבול". כך ששאר הסרטים ברשימת המועמדים השנה נמצאים הרחק מאחור, אבל זה לא אומר שהם לא מעניינים.

הנה, למשל

"להיות אסטריד" (Unga Astrid) של פרנילה פישר כריסטנסן

אני מודה שממבט ראשון לא הסתקרנתי מהסרט הזה. סיפור חייה של אסטריד לינדגרן, הסופרת שהביאה לאוויר העולם את דמותה של בילבי. אני זוכר במעומעם את בילבי מהילדות. משהו חביב ושובב, אבל לא משהו שבאמת השאיר אחריו רגש אמיתי בלב שלי. בטח לא משהו שיסקרן אותי לעקוב אחרי היוצרת של הדמות הזו.

ואז ראיתי את הטריילר. ואפילו גיליתי שהסרט הזה אמור להיות מופץ בישראל, ואפילו די בקרוב. ועל פניו זה נראה לא רע בכלל. אמנם מדובר כנראה בדרמה הרבה יותר קונבנציונאלית מ"גבול", משהו קלאסי ואולי אפילו שמרני מבחינת העשייה הקולנועית, אבל זה נראה כמו משהו שעשוי כמו שצריך, לפי הספר, מצולם יפה, משוחק טוב, ואולי גם באמת מרגש. כי לא מדובר כאן על איך יצרה אסטריד את בילבי, אלא מסופר כאן סיפור על נערה צעירה שנכנסה להריון מוקדם והיתה מחויבת לנטוש את הילד, ולאחר מכן לנסות להיות אמא שלו בכל זאת. הטריילר מספר את כל הסיפור:

בתפקיד אסטריד – אלבה אוגוסט (ביתם של בילה אוגוסט ושל פרנילה אוגוסט), ובתפקיד משנה – טרינה דירהולם הדנית המצוינת. "להיות אסטריד" מועמד ל-6 פרסי חיפושית הזהב: פרס הסרט, שחקנית (אוגוסט), שחקנית משנה (דירהולם), שחקן משנה, תלבושות, ועיצוב אמנותי.

עוד סרט שנראה מעניין הוא

גולית (Goliat) – פיטר גרונלונד

דרמה חברתית שכנראה לא חוסכת במראות קשים, ומנסה למצוא קצת אנושיות במקומות חסרי רחמים. השאלה, כנראה, היא האם ניתן בכלל למצוא את הדרך החוצה, לחיים טובים יותר, כשאתה נולד לתוך מציאות כלכלית לא משופרת, והסביבה מסביב קשוחה מאוד. סיפורו של בחור בן 17 שאביו עומד להיכנס לכלא על סחר בסמים. עכשיו הנער הופך לגבר בבת אחת. עכשיו זה הוא שצריך לדאוג למשפחה. ואבא שלו מצפה ממנו להמשיך בדרכו, להמשיך לדאוג ל"עסק" עד שהוא יצא מהכלא. אבל הנער רוצה רק לברוח עם הבחורה שבה הוא מאוהב למקום אחר. הטריילר אכן קשוח, ומציג את המציאות שבתוכה הוא מתרחש מבלי לרכך את המראות ומבלי להתנצל.

"גולית" מועמד ל-6 פרסי חיפושית הזהב: פרס הסרט, שני פרסי שחקן, תסריט, עריכה, ומוסיקה.

אולי העדות לכך שהקולנוע השבדי השנה היה מרשים, אבל גם סבל ממספר מועט מאוד של סרטים טובים היא שני הסרטים הנוספים המשלימים את רשימת חמשת המועמדים לפרס הסרט. אחד הוא הסרט הדוקומנטרי "שולה המוקשים" (The Deminer), שהוקרן השנה בדוקאביב. "שולה המוקשים" הוא מעקב אחר גבר שהוא, כשם הסרט, חבלן. שולה מוקשים. ראיתי את הסרט הזה בדוקאביב, ולא ממש התרשמתי ממנו. "שולה המוקשים" מועמד ל-2 פרסים בלבד: לפרס הסרט הטוב ביותר, ולפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר.

הסרט האחרון ברשימת המועמדים לפרס הסרט הוא "זמן הפרחים מגיע עכשיו" (Den Blomstertid nu Kommer), משהו שנראה נראה כמו סרט אימה זול ומטופש שמכוון מראש לקהל נישה, ומוותר מראש על השאר. איזושהי קטסטרופה לא מוסברת מתרחשת בשטוקהולם, וגיבורנו רק רוצה להתאחד עם אהובתו. הו. הטריילר לא מרשים אותי יותר מדי, גם אם יש בו הליקופטרים ואש. זה נראה כמו הנסיונות החביבים אבל הלא מאוד מוצלחים לעשות סרטי אימה בישראל. "זמן הפרחים מגיע עכשיו" מועמד ל-3 פרסים: פרס הסרט, סאונד, ואפקטים.

עוד כמה סרטים שנדמים ראויים ברשימת המועמדים:

"חובבים" (Amatörer) של גבריאלה פיכלר נדמה כמו קומדיה טובת לב על דיירי עיירה נידחת בשבדיה. לעיירה מגיעה שמועה על כך שקונגלומרט גרמני גדול בודק אפשרות לפתוח חנות דיסקאונט באיזור, מה שאומר מחירים נוחים יותר לתושבים, וגם אפשרויות תעסוקה נרחבות למקום הקטן הזה. כדי לפתות את הגרמנים להגיע, הם מחליטים לעשות סרט תדמית לעיירה. ואז מתחילות המריבות: איך צריך להיראות הסרט הזה? מה צריך להראות בו?

הטריילר נראה חביב ומשעשע, גם אם לא משהו בלתי נשכח. "חובבים" מועמד ל-4 פרסים: פרס הבימוי, שחקנית, שחקן, ותסריט.

"הנדל"ן" (Toppen av Ingenting) של מאנס מאנסון ואקסל פטרסן הוא סרט שהוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון (לא ראיתי), והוא נראה כמו סרט עם פוטנציאל להפוך למשהו פסיכי במיוחד, אני רק לא בטוח שהוא באמת מממש את הפוטנציאל שבו. אשה בת 68 שחיה חיים לא קונבנציונלים מגלה פתאום שהיא קיבלה בירושה בית דירות בשטוקהולם. עם הבעלות על הבניין היא קיבלה גם את האחריות על הקומה השביעית, עליה השתלטו אנשים מהשוק השחור. האשה צריכה להחליט האם למכור את הנכס, או לצאת למלחמה בעבריינים. הטריילר לא פותר לי את התמיהה, ועל כל מקרה, הסרט הזה מועמד ל-2 פרסים בלבד: פרס הבימוי, ופרס השחקנית.

ולסיום

סונה נגד סונה (Sune Vs. Sune) – ג'ון הולמברג

סרט שנראה כמו קומדיה מאוד מצחיקה וטובת לב. באמת. צפיתי בטריילר, ומבלי להבין מילה, צחקתי ממש.

יום אחד ילד שקוראים לו סונה מגיע לכיתה ומגלה שיש עוד ילד. שקוראים לו סונה. המורה אפילו מציעה שיקראו לילד האחר סונה מספר אחד, ולו סונה שתיים. והוא שואל: למה אני שתיים? הסונה השני (כלומר: סונה מספר אחד) הוא כל מה שסונה שלנו רוצה להיות: מוצלח, טוב עם הבנות (גם בגיל הצעיר הזה), עם הורים עם רכב עשיר. נדמה שסונה הצעיר מושך את כל משפחתו הבוגרת למשבר קנאה בחיים שאין להם.

אני לא מבין שבדית, אבל הטריילר הזה נראה מלבב

"סונה נגד סונה" מועמד ל-3 פרסים: שחקנית משנה, שחקן משנה, ואפקטים.

עוד אציין שלפרס הסרט הזר מועמדים: "שחור על לבן" של ספייק לי, "המשפחה שלי" היפני של הירוקאזו קורה אדה, ו"אהבה בימים קרים" של פאבל פאבליקובסקי (עולה בשבוע הבא בישראל. סרט שהמבקרים מאוד אוהבים. אני פחות התלהבתי).

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-28 בינואר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “חיפושית הזהב 2019: המועמדויות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s