ילד מחוק: הביקורת

(שם הסרט במקור: Boy Erased)

זה היה אחד הסרטים שהכי ציפיתי להם ב-2018. ג'ואל אדגרטון הוא שחקן אוסטרלי מוערך ("כוננות עם שחר") שהפך לבמאי מסקרן ("המתנה"), וכאן הוא מתמודד עם נושא טעון (טיפולי המרה להומוסקסואלים), ויש לו שחקנים מעולים לביים (ראסל קרואו, ניקול קידמן). ואז הביקורות התחילו להגיע מחו"ל, והתגלה שזה סרט…בסדר כזה. לא הדרמה קורעת הלב שהוא היה אמור להיות. גם טקסי הפרסים לא מאוד התלהבו מהסרט הזה, ומספר המועמדויות שהוא מקבל הוא  מינימלי. והנה עכשיו הסרט מגיע לישראל, וניתנה לי האפשרות לראות ולהעריך בעצמי. ואני מגלה ש"ילד מחוק" הוא סרט…בסדר כזה. הבימוי והמשחק טובים, התסריט פחות. יש סצינה אחת יפה בסוף, אבל בשאר הסרט ישבתי מנותק רגשית, ויש גם אלמנט בסרט שממש הרגיז אותי.הסרט מבוסס על סיפור אמיתי שתועד בספר שנכתב ע"י האדם שחווה את המאורעות המתוארים כאן. ג'ואל אדגרטון גם עיבד את הספר הזה לתסריט. אני מניח שהוא רצה להיות נאמן למציאות, אבל מה שיצא חסר הרבה "בשר", ומה שיש בסרט לא מספק, או ממש מקומם. כי כל חטאו של גיבור הסרט, כפי שהוא בעצמו אומר יותר מפעם אחת, הוא במחשבה. הוא חושב על גברים. נמשך לגברים. מפנטז על גברים. אבל הפעם היחידה שבה נראים על המסך יחסי מין של ממש בין גברים (בסצינה שמבוימת יפה, ברגישות) היא סצינה של להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת