תמונה משפחתית: הביקורת

(שם הסרט במקור: Wildlife)

אני מניח שהיתה כאן איזושהי כוונה לדבר על המצב הנפשי של אדם בצילו של המצב הכלכלי. כיצד חוסר בבטחון כלכלי מערער את שפיותנו. כוונה מעניינת. יש כאן גם בכורת בימוי של שחקן מוערך (פול דאנו), ושני שחקנים טובים (בעצם שלושה, כי לצד גוד אולד ג'ייק ג'ילנהול וקארי מאליגן שכבר הוכיחה את עצמה, יש כאן את אד אוקסנבולד הצעיר, שעם מעט מאוד מילים מעביר הרבה רגשות), אז הכל מוכן לסרט מרתק שירגש ויגרה את המחשבה.

זה לא קורה.

כי התסריט שנכתב כאן הוא כל כך מגמתי, והכל כאן כל כך מלאכותי, עד שאני לא מאמין לשום דבר ולאף אחד כאן, למרות הכנות והכוונה הטהורה.

הרי כבר מהתחלה אני חווה את ההשפלה. האבא עובד כמצחצח נעליים ובעצם סוג של נער שליחויות במגרש גולף. היחס אליו משפיל. הרי זה לא שהאב עובד בעבודה רגילה, ואז מפוטר בגלל צמצומים או סיבה אחרת, והמצב מתדרדר. המצב רע כבר מהתחלה, ואז משתפר עוד יותר לרעה. להרגשתי זאת בחירה תסריטאית מאולצת שהופכת את הסיטואציה למלאכותית. האמא לא עובדת "כי זה מה שהחלטנו, בעלי ואני". והנער מסתכל על כל זה מהצד. מהר מאוד האבא מפוטר, והוא לא ממש מחפש עבודה. הוא בדכאון מעושה. והאמא מתחילה להיכנס למערבולת שרק הולכת ומתגברת כשהאב עוזב. כל הנתונים בתסריט הזה מסודרים באופן מגמתי, כך שהאמונה שלי במציאות המוצגת בפני מעורערת כבר מהתחלה.

שום דבר לא נדמה הגיוני בסרט. סצינה שבה האם ובנה מדברים על השם שלו ועל השם שלה ועל המשמעות של כל זה – הסצינה הזאת נדמית כל כך מזויפת, לא הגיונית, כאילו נבדתה בדמיונו של התסריטאי, מבלי לברר את היתכנותה בכלל. הדיאלוגים נשמעים לא אמיתיים, כאילו נבדו כדי לבנות איזשהו משהו סימבולי, ולא בכדי לנסות באמת לחקות סגנון דיבור שיבנה מערכת יחסים כנה בין אם לבן. הנערה שאמורה להיות האהבה הראשונה של הנער – יש שם התחלה של משהו, אבל אין כאן באמת התאהבות, אז אין מנוף לחץ על הנער להתמודד עם המצב בבית. והאש שנמצאת כל הזמן רחוק היא סוג של סימבול שקוף לאסון העומד להגיע.

בגלל שאני לא מאמין לשום דבר כאן, כל המאמצים הניכרים של ג'ילנהול (שנעלם לרגעים ארוכים מהסיפור. חבל. לפחות כשהוא ומאליגן ביחד יש כימיה שעובדת בין שניהם) ושל שאר השחקנים לדבר על המצב הכלכלי של האמריקאים  – הכל עובר מעל הראש.

סרט עם כוונות טובות, אבל הוא יותר מדי תיאטרלי, מזויף, לא אמין, ובעקבות כל זה – מפוספס.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s