אהבה בימים קרים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Zimna wojna)

אני בעד הבמאי הזה, פאבל פאבליקובסקי. אני מחבב את הסרטים שלו. אבל אני חושב שהסרט החדש שלו הוא החמצה.

החוזק של פאבליקובסקי הוא הצניעות. העשיה הכמעט עצמאית שלו. הסרטים שלו מגיעים מלמטה, קרובים לאנשים שעליהם הוא מספר. "אהבה בימים קרים" הוא סרט שמאוד לא מתאים לפאבליקובסקי. יש בו אמביציה גדולה מדי. גדולה עליו. הסרט מתפרס על פני יותר מעשור, נוסע לרוחב יבשת אירופה, מפולין דרך ברלין לפריס ובחזרה, מבקש לספר על סיפור אהבה גדולה ופטאלית, ויש לו פרטנציות ספרותיות (הסרט כמו מחולק לפרקים, כשמסך שחור מפריד בין חלק לחלק). ומצד שני הוא מצולם בשחור לבן, במסך קטן מדי, והוא סרט קצר מדי (פחות משעה וחצי).סרטו הקודם של פאבליקובסקי היה זוכה האוסקר "אידה". שם פרופורציות המסך והצילום בשחור לבן היו מסונכרנים עם עלילת הסרט ההוא, שחיפש את הצניעות האנושית אל מול אלהים. נדמה לי שפאבליקובסקי התאהב בפורמט הזה וניסה אותו שוב, אבל הפעם הסרט האמביציוזי הזה מתנגש עם הצניעות שנדמית מעושה ולא מתאימה. יש כאן מעמדים עשירים, ריקודים ושירים מרשימים עם תלבושות מוקפדות, שבצבע היו מרשימות הרבה יותר. יש כאן נופים נפלאים וערים אירופיות יפהפיות, אבל פרופורציות המסך הקטנות מהרגיל מונעות ממני להיאנח בהנאה. ויש כאן סיפור אהבה גדול מאוד, אבל גם מפוספס מאוד.

כי דברים כאן הולכים מהר מדי. מחופף מדי. לא הרגשתי את האהבה הגדולה הזאת. מקסימום יש כאן משיכה מינית, אבל מבט אחד שלו אליה, והופ, הם מאוהבים. הוא מגיע לפריס. אחרי כמה שנים גם היא מגיעה. ותיק-תק היא מוצאת אותו בבית קפה (כי פריס זאת עיר קטנה. רק בית קפה אחד יש שם. קל למצוא שם את מי שרוצים). מישהו נכנס לכלא, והופ, הוא יוצא. היא מתחתנת (עם מישהו אחר). גם הוא (עם סתם מישהי). מדלגים על השלב הזה, ומה שנשאר הוא דיאלוג בינו לבין אשתו שמתאים יותר לקומדיה רומנטית, ולא לדרמה עמוסת הרגשות שפאבליקובסקי ניסה לבנות כאן.

כל מהלכי הנראטיב מחופפים כאן, זזים מהר מדי, מדלגים על נקודות חשובות שהיו קריטיות להבנה הרגשית שלי את סיפור האהבה הגדול הזה. אני חושב שהיה כאן גם בלבול בקשר לנושא המרכזי של הסרט. יש כאן דיבור על יחסי מערב מזרח, יחסי שיטות השלטון השונות (דמוקרטיה מול דיקטטורה), ויחסי הגומלין בין האמנות לבין השלטון במערב וגם במזרח. אותו השיר חוזר במספר ורסיות במהלך הסרט, אבל לא בטוח בכלל שהגרסה האירופית, הג'אזית, החופשית יותר, היא גם הטובה יותר, כי כבר בגוף הסרט נאמר שהתרגום הצרפתי שלו מטופש ופלצני ("זו מטאפורה", אומרת המתרגמת; "פפפ…מטאפורה. איזו אידיוטית" אומרת הזמרת). סיפור האהבה הגדול וחסר הרגש הזה הופך מבולבל לדעתי בגלל שהבמאי לא היה סגור על מה בדיוק הסרט הזה, ולמה דווקא עכשיו הוא מספר על מה שקרה בשנות ה-50 וה-60 (כנראה בגלל שיש חשש שהכל חוזר עכשיו לאחור, אבל אין אפילו רגע של רפלקסיביות בסרט הזה, אז מה שנשאר הוא סרט קצת תמוה).

לא הכל רע בסרט הזה. הצילום, למרות פרופורציות המסך המוקטנות, מרהיב, והמצלמה נעה בסינכרון עם אנרגיית ההופעות, ויוצרת סצינות סוחפות. האמביציה הגדולה ראויה להערכה. ויש כאן כמה נקודות מעניינות למחשבה. רק שהכל לא מתקבץ לסרט אחיד שסגור על מה שהוא רוצה לומר, ובגלל שהסרט רץ מהר מדי, גם סיפור האהבה שבמרכז הסרט לא ממש מספר על אהבה, אז מה שנשאר הוא סרט אולי יפה לעין, אבל לא ממש נוגע.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “אהבה בימים קרים: הביקורת

  1. חלק מהאופי והיופי של הסרט שהצופה צריך להשלים פערים בעצמו.

  2. אתה צריך האכלה בכפית להשלמת פרטים
    שברורים לגמרי?
    הסרט סומך על האינטיליגנציה של הצופה.
    לך לשחק סנוקר ,במקום לכתוב שטויות.
    ——
    איתן להמלט: לא, אבל כדי להרגיש את האהבה הגדולה, אני צריך שהדמויות יתגברו על מכשולים רבים. אין כאן מכשולים. דברים נפתרים בקלות רבה מדי, וכתוצאה מכך, לא הרגשתי שום אהבה כאן. ואני לא מבין בסנוקר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s