פרסי האקדמיה היפנית לקולנוע 2019: המועמדויות

בבלוג הזה אני מנסה לבדוק את הדופק של הקולנוע העולמי, ואחת הדרכים שאני מסתייע בהן הוא לסקור את רשימות המועמדים והזוכים בפרסי האקדמיות הלאומיות השונות בעולם. טקסי פרסים שכאלו הם לא תמיד מדד לאיכות, אבל הם כן חלון ראווה לסרטים המשמעותיים של אותה שנה ממקום מסוים בעולם. וכך אני מנסה לסקור טקסי פרסים ממקומות שמהם מגיע קולנוע מעניין, כמו שוודיה או דנמרק, צרפת וגם קנדה, בין השאר. לא מזמן חשבתי: איך זה שלא נגעתי עד עכשיו בטקסי הפרסים של הקולנוע היפני, שהוא אחד מתעשיות הקולנוע המשפיעות ביותר בעולם? אז הנה, אני מנסה לתקן את הרושם. אמנם קשה לי יותר להשיג מידע על הקולנוע היפני (כי לא רק שאני לא מדבר את השפה, אני אפילו לא יכול לקרוא את האותיות), אבל איכשהו, דרך אתר שמסקר את הקולנוע היפני באנגלית, הצלחתי לרכז רשימה של המועמדויות לפרסי האקדמיה היפנית לשנת 2019, רשימה שהתפרסמה שלשום.

אלו הם הסרטים היפנים הבולטים לשנת 2019:

המוביל ברשימת המועמדויות הוא, כמובן, "המשפחה שלי" (万引き家族), סרטו של הירוקאזו קורה אדה, המוקרן גם בישראל בימים אלו בהצלחה. הבמאי הזה עובד נון סטופ, והמפיצים בארץ לא עומדים בקצב שלו, אבל אני ראיתי בעבר שלושה סרטים שלו, ולמרות שכולם זוכים להילולי הביקורת (זה האחרון אף זכה בפרס הגדול בפסטיבל קאן האחרון), אני מוצא את סרטיו משעממים, ולכן נמנעתי מלצפות בסרטו האחרון של קורה אדה. עם זאת, אני כנראה במיעוט, כי הבמאי הזה זוכה להערכה רבה ולהצלחה לא מעטה, וסרטו האחרון (שביפנית נקרא "משפחת הגנבים", בשמו הבינלאומי באנגלית Shoplifters, כלומר, הגנבים, ובישראל, "המשפחה שלי") הוא המוביל במספר המועמדויות לפרסי האקדמיה היפנית, 13 במספר: פרס הסרט, בימוי, תסריט, שחקנית, שחקן, 2 שחקניות משנה, פסקול, סאונד, צילום, תאורה, עיצוב אמנותי, ועריכה.

אבל זה הסרט שאנחנו מכירים, או לפחות שמענו עליו. ברשימת המועמדים יש כמה סרטים מסקרנים שלא שמעתי עליהם, ואולי נוכל לראות כאן בהזדמנות. למשל:

סאקורה בצפון (北の桜守 ) – יוז'ירו טאקיטה

זה הסרט שאני הכי להמשיך לקרוא