פרסי האקדמיה היפנית לקולנוע 2019: המועמדויות

בבלוג הזה אני מנסה לבדוק את הדופק של הקולנוע העולמי, ואחת הדרכים שאני מסתייע בהן הוא לסקור את רשימות המועמדים והזוכים בפרסי האקדמיות הלאומיות השונות בעולם. טקסי פרסים שכאלו הם לא תמיד מדד לאיכות, אבל הם כן חלון ראווה לסרטים המשמעותיים של אותה שנה ממקום מסוים בעולם. וכך אני מנסה לסקור טקסי פרסים ממקומות שמהם מגיע קולנוע מעניין, כמו שוודיה או דנמרק, צרפת וגם קנדה, בין השאר. לא מזמן חשבתי: איך זה שלא נגעתי עד עכשיו בטקסי הפרסים של הקולנוע היפני, שהוא אחד מתעשיות הקולנוע המשפיעות ביותר בעולם? אז הנה, אני מנסה לתקן את הרושם. אמנם קשה לי יותר להשיג מידע על הקולנוע היפני (כי לא רק שאני לא מדבר את השפה, אני אפילו לא יכול לקרוא את האותיות), אבל איכשהו, דרך אתר שמסקר את הקולנוע היפני באנגלית, הצלחתי לרכז רשימה של המועמדויות לפרסי האקדמיה היפנית לשנת 2019, רשימה שהתפרסמה שלשום.

אלו הם הסרטים היפנים הבולטים לשנת 2019:

המוביל ברשימת המועמדויות הוא, כמובן, "המשפחה שלי" (万引き家族), סרטו של הירוקאזו קורה אדה, המוקרן גם בישראל בימים אלו בהצלחה. הבמאי הזה עובד נון סטופ, והמפיצים בארץ לא עומדים בקצב שלו, אבל אני ראיתי בעבר שלושה סרטים שלו, ולמרות שכולם זוכים להילולי הביקורת (זה האחרון אף זכה בפרס הגדול בפסטיבל קאן האחרון), אני מוצא את סרטיו משעממים, ולכן נמנעתי מלצפות בסרטו האחרון של קורה אדה. עם זאת, אני כנראה במיעוט, כי הבמאי הזה זוכה להערכה רבה ולהצלחה לא מעטה, וסרטו האחרון (שביפנית נקרא "משפחת הגנבים", בשמו הבינלאומי באנגלית Shoplifters, כלומר, הגנבים, ובישראל, "המשפחה שלי") הוא המוביל במספר המועמדויות לפרסי האקדמיה היפנית, 13 במספר: פרס הסרט, בימוי, תסריט, שחקנית, שחקן, 2 שחקניות משנה, פסקול, סאונד, צילום, תאורה, עיצוב אמנותי, ועריכה.

אבל זה הסרט שאנחנו מכירים, או לפחות שמענו עליו. ברשימת המועמדים יש כמה סרטים מסקרנים שלא שמעתי עליהם, ואולי נוכל לראות כאן בהזדמנות. למשל:

סאקורה בצפון (北の桜守 ) – יוז'ירו טאקיטה

זה הסרט שאני הכי פחות מצפה לו מכל הסרטים ברשימה, אם כי נראה לי שזהו הסרט עם הסיכוי הכי גבוה להגיע אל חופינו, וזאת מהסיבה הפשוטה שהבמאי של הסרט הזה, יוז'ירו טאקיטה, זכה באוסקר לפני עשור על הסרט "פרידות". הזכיה שלו באוסקר היתה מפתיעה (הפייבוריט באותה שנה היה "ואלס עם בשיר" של ארי פולמן), וכשהסרט ההוא הגיע לארץ, אני זוכר בעיקר דרמה סוחטת דמעות בכח, בנצלנות, וכתוצאה מכך, לא רק שלא אהבתי את הסרט ההוא, אני גם לא ממש מצפה לסרטים אחרים של אותו במאי.

ועם זאת, "סאקורה בצפון", שגם הוא נדמה כסוחט דמעות לא אלגנטי, זוכה להערכת האקדמיה היפנית. הסרט הזה מספר על אשה שבזמן מלחמת העולם השניה עזבה את ביתה עם משפחתה. רק בן זוגה נשאר שם כדי להילחם. שלושה עשורים לאחר מכן, הבן הגדול שלה נשוי ליורשת חברת מזון אמריקאית ענקית, ואין לו יחסים משופרים עם אימו. אימו הבודדה מתחילה לפתח סימנים של אלצהיימר, והנסיבות מכריחות אותה לעבור לגור עם בנה המנוכר לה. ולמרות זאת, כמחווה אחרונה של בן לאימו, הוא מסכים להתלוות אליה למסע אל המקום בו עזבה את בעלה, מסע שיקרב את הבן לאימו. הו.הטריילר מצביע על סרט עמוס סוכר ודבש מתוק מאוד, מדי, אבל האקדמיה היפנית העניקה לסרט הזה 12 מועמדויות: לפרס הסרט, בימוי, תסריט, שחקנית, שחקנית משנה, שחקן משנה, פסקול, סאונד, צילום, תאורה, עיצוב אמנותי, ועריכה.

דם זאבים (孤狼の血) – קאזויה שיראישי

זה כבר נראה כמו סרט יפני שאני רוצה לראות. חוט הסיפור כאן נדמה כרזה למדי, מה שמשאיר את הבמה לשחקן הראשי, שלפחות לפי הטריילר טורף את המסך עם הכריזמה שלו. מדובר בסרט פשע עמוס אקשן, ובגלל שמדובר בסרט יפני, זה נראה יותר מרתק, יותר אכזרי, יותר סוחף, וגם עם יותר מחשבה מסרט האקשן האמריקאי הממוצע. במרכז הסרט שני שוטרים: אחד טירון, בוגר מצטיין של האקדמיה לשוטרים, אידאליסט. הוא מצוות לשוטר ותיק יותר, הידוע באחוז הצלחותיו הגבוה, אבל גם בשיטותיו השנויות במחלוקת, ובראשן היכולת לכרות ברית עם אנשים מסוימים בארגון היאקוזה כדי להפיל אנשים אחרים. שאלות של מוסר עולות תוך כדי טיפול בתיק של רואה חשבון שנעדר, כנראה נחטף, ומסעם של שני השוטרים בעולם התחתון של הירושימה מגלה עולם של צבעים שונים גם תחת הערך "פושע", כמו גם תחת הערך "שוטר".

"דם זאבים" מועמד ל-12 פרסי אקדמיה יפנים: פרס הסרט, בימוי, תסריט, שחקן, שחקן משנה, שחקנית משנה, פסקול, סאונד, צילום, תאורה, עיצוב אמנותי, ועריכה.

תמשיך לצלם! (カメラを止めるな!) – שינישירו אואדה

אולי הסרט המפתיע ביותר ברשימת המועמדים הוא "תמשיך לצלם!". הסיפור של הסרט הזה הוא סיפור סינדרלה קלאסי: סרט שצולם בתקציב פצפון, ב-8 ימים בלבד, הוקרן בפסטיבלים איזוטרים, והופץ ביפן בהפצה מוגבלת מאוד הצליח לצבור הצלחה גדולה בהדרגתיות דרך מה שנקרא Word of mouth, ומהרגע שהתקשורת עלתה על סיפור ההצלחה המפתיע הזה, ההצלחה רק התגברה. אז אולי לא מדובר כאן בסרט איכות קלאסי, כזה שמקבל תשומת לב מפסטיבלים ומטקסי פרסים, אבל כנראה מדובר על בידור לא רע בכלל.

מדובר בקומדיית זומבים מטורפת. בסך הכל סיפור על צילומי סרט עצמאי על זומבים, שבזמן שהבמאי וההפקה רבים על הסרט, מתרחשת התקפת זומבים אמיתית על הסט. סרט לואו-באדג'ט מאוד, שבו הכשרון של הכותבים ושל כל צוות ההפקה מצליח כנראה להתגבר על כל המגבלות.

"תמשיך לצלם!" מועמד ל-8 פרסי אקדמיה ביפן: פרס הסרט, בימוי, תסריט, שחקן, פסקול, סאונד, צילום, ועריכה.

התאונה (空飛ぶタイヤ) – קאטסוהידה מוטוקי

שם הסרט ביפנית מיתרגם למשהו כמו "הצמיג המעופף", אבל מקריאה על הסרט הבנתי שהסרט הזה רחוק מאוד מהאסוציאציה שעלולה לעלות בראש של מי ששומע על צמיג מעופף. למעשה, נדמה לי שמכל הסרטים בסקירה הזאת, זה הסרט שהכי מסקרן אותי.

הסיפור הוא על תאונה שבה צמיג ניתק ממשאית באמצע נסיעה, וכוח המהירות של הנסיעה זורק את הצמיג באויר גבוה, לפני שהוא נוחת על הולכי רגל, והורג אשה שהלכה לתומה על המדרכה עם בנה הקטן. וזוהי רק התחלת הסיפור. במרכז הסרט עומד בעליה של חברת המשאיות האחראי גם אותה משאית שהיתה חלק מהתאונה. הוא אדם צנוע המנהל חברה קטנה ומצליח לשמור על מאזן חיובי ועל יחסי עבודה נאותים (בתוך החברה, עם העובדים, וגם כלפי חוץ, עם הלקוחות). התאונה משנה את כל התמונה. האם האשם הוא בתחזוקה, או בדפקט בייצור של חברת המשאיות הענקית? חקירה פנימית המתבצעת בחברה שייצרה את הרכב המאסיבי מפילה את האשם על התחזוקה, ואכן, החברה עומדת בפני פשיטת רגל: עם פרסום המקרה יוצא הדופן בתקשורת, לקוחות וספונסרים נוטשים, והמצב הכלכלי מתדרדר במהרה. ועם זאת, גיבור הסרט מגלה שהחקירה שנוהלה בחברת ייצור המשאיות החזקה ממנו משמעותית היתה בעצם כיסוי-תחת, והוא עומד עכשיו מול שחיתות, וכסף גדול.הטריילר בומבסטי מדי, ויותר חשוב, לא מתורגם, ועדיין, הסיפור הזה מסקרן אותי. "התאונה" מועמד ל-8 פרסי אקדמיה ביפן: פרס הסרט, בימוי, תסריט, שחקנית משנה, שחקן משנה, עיצוב אמנותי, סאונד, ועריכה.

הבטחת הסמוראי (散り椿) – דאיסאקו קימורה

גם הסרט הזה מבקש לבדוק חקירת שחיתות, אבל הוא מעביר את הסיפור לתקופת הסמוראים.

שינביי ואונמה היו שני חברים שחיזרו אחרי אותה אשה. אונמה היה מיועד להתחתן איתה, אבל הורי האישה לא אישרו, אז היא התחתנה לבסוף עם שינביי. שני הגברים היו לחברים באותה קבוצת סמוראים, אבל כששינביי חשד במוסריותו המפוקפקת של אחד הסמוראים, וביקש לחקור את זה, בקשתו מוסמסה והתנדפה ברוח. כשאותו חשוד בשחיתות מת בנסיבות לא טבעיות החשד נפל על שינביי, והוא הורחק מקבוצת הסמוראים. אשתו גססה, ובקשתה האחרונה מבן זוגה היתה ללכת לאותו מקום בו הקמליות נושרות (שם הסרט במקור הוא "נשירת הקמליות") ולהשלים עם אותו חבר שהיה לאויב, מה שיחייב את אותו סמוראי לפתור את אותו סיפור שחיתות בקבוצת הסמוראים שבה אונמה עדיין חבר.בטריילר יש הרבה שלג, ודם ושלג הם שילוב קולנועי אפקטיבי, והסרט הזה אכן יקום וייפול על השילוב בין העדינות האנושית לבין האכזריות (האנושית גם כן). "הבטחת הסמוראי" מועמד ל-6 פרסי אקדמיה ביפן: פרס השחקן, שחקן המשנה, פסקול, צילום, תאורה, ועיצוב אמנותי.

לפרס הסרט הזר מועמדים: "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", "צורת המים" (עד כאן הגיוני. מכאן הטעם של האקדמיה היפנית מפתיע), "רפסודיה בוהמית", "האמן הגדול מכולם" (הסרט הנשכח ההוא עם יו ג'קמן), ו…"משימה בלתי אפשרית: התרסקות".

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-1 במרץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s