סזאר 2019: המועמדויות

הבוקר התקיימה בצרפת מסיבת עיתונאים קצת מנומנמת וקצת מבולבלת שבה התפרסמה רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה הצרפתית לקולנוע, הסזאר. בתפריט: סרטים שכבר הוקרנו בארץ, סרטים שיעלו על המסכים בישראל ממש בקרוב, וסרטים שאולי, במקרה, בטעות, יגיעו גם לכאן.

אז נתחיל עם אלו שאנחנו כבר מכירים:

לא מזמן הוקרן כאן בישראל הסרט "משמורת" (Jusqu'à La Garde) של קסאויה לגראן. הדרמה הזאת, שלטעמי לא תמיד עובדת אבל יש לה מערכה אחרונה מצוינת, מספרת על זוג במלחמה קשה מאוד על המשמורת על הילד המשותף שלהם, כשברקע אלימות במשפחה. זהו סרטו הראשון של לגראן, והוא אכן קצת בוסרי, אבל יחסית לסרט ראשון מדובר בהישג מרשים. מאז בכורתו של הסרט בפסטיבל ונציה 2017, שם זכה בפרס הבימוי, הסרט עשה סיבוב עולמי נרחב למדי, והיום הוא הגיע להישג נוסף – "משמורת" הוא הסרט המוביל במספר המועמדויות לסזאר, והאקדמיה הצרפתית ציינה אותו ב-10 קטגוריות: מועמדות לפרס הסרט הטוב, בימוי, שחקנית, שחקן, שחקן מבטיח, תסריט מקורי, צילום, עריכה, סאונד, ופרס סרט הביכורים.

עוד סרט שהוקרן כאן לא מזמן וזכה להכרה נרחבת מהאקדמיה הצרפתית הוא "האחים סיסטרז" של ז'אק אודיאר. הבמאי הצרפתי הנהדר הזה נדד הפעם לארה"ב, וצילם בה את מה שלטעמי הוא סרטו החלש ביותר בקריירה. אמנם אודיאר לא יכול לעשות סרט רע באמת, ואכן, הסטאר-פאואר האמריקאי (ג'ון סי ריילי וחואקין פיניקס בתפקיד האחים סיסטרז, וג'ייק ג'ילנהול בתפקיד משנה) בכל זאת נותן משהו להישען עליו, אבל עלי הסרט הזה לא עבד. ועם זאת, האקדמיה הצרפתית נתנה ל"אחים סיסטרז" 9 מועמדויות לסזאר: לפרס הסרט, בימוי, תסריט מעובד, עיצוב אמנותי, תלבושות, צילום, עריכה, סאונד, ומוסיקה.

בקרוב יגיע הפסטיבל הצרפתי השנתי. סרט הפתיחה שלו הוא…

Le Grand Bain

משהו כמו "הבריכה הגדולה" בתרגום מילולי. הסרט כנראה יצא להפצה בישראל מיד לאחר הפסטיבל, ויקרא שמו בישראל:

"לשחות או לא להיות"

אבל דאחקות הצידה, נראה כאילו מדובר בקראוד פליזר אפקטיבי ממדרגה ראשונה. הסיפור פשוט: חבורה של גברים במשבר אצמע החיים מוצאים את ישועתם כשהם מקימים קבוצה המתאמנת ומתעסקת בשחייה…צורנית. לכאורה מדובר בספורט המזוהה עם נשים, עם חן נשי, ועם מנהגים נשיים, אבל חבורת הגברים הזאת הולכת להגיע רחוק, ואפילו לייצג את צרפת בתחרות בינלאומית, ויותר חשוב, למצוא מטרה חדשה בחיים, שמחה חדשה בחיים, למצוא חיים חדשים בזמן שנדמה היה שהכל נכנס לשגרה אפורה ומדכאת. בסרט משתתפים טובי שחקני צרפת, וגם על כסא הבמאי יושב שחקן מוכר – ז'יל ללוש (הוא היה הזמר ב"סה לה וי" של טולדנו/ נקש). הטריילר, בכיכובם של בנואה פולוורדה ("קוקו לפני שאנל", "קומדיה אלוהית"), מתיה אמלריק ("הפרפר ופעמון הצלילה"), גיום קאנה (שחקן נהדר שאני זוכר בעיקר מסרט הסוסים המרגש "ז'אפלו". הוא גם בן זוגה בחיים של מריון קוטיאר), ז'אן-הוג אנגלאד (המוכר בארץ בעיקר מ"בטי בלו"), ולצידם השחקניות וירז'יני אפירה ("נפלאות החושים"), לילה בקטי ("לפני החורף"), ומרינה פויס ("פוליס") – כל השחקנים האלו הופכים את הצפיה בטריילר (ובתקווה גם בסרט עצמו) לתענוג:

"לשחות או לא להיות" מועמד ל-10 פרסי סזאר: פרס הסרט הטוב, בימוי (ללוש. ז'יל, לא קלוד), 2 שחקני משנה (אחד מהם ז'אן-הוג אנגלאד), 2 שחקניות משנה (בקטי ואפירה), תסריט מקורי, צילום, עריכה, וסאונד.

עוד סרט שמככב ברשימת המועמדויות לסזאר ועומד להגיע בקרוב לישראל הוא "בידיים טובות" (במקור Pupille). מקריאת התקציר ומצפייה בטריילר נראה כאילו מדובר בסוחט דמעות רציני, שיש לו סיכוי לא קטן להתנחל בלב שלי. להבנתי מדובר בסוג של תיאור מסעו של תינוק שאימו מולידתו אינה רוצה לטפל בו, דרך מסדרונות השירותים הסוציאלים המוסרים אותו למשמורת למשפחת אומנה, ועד שהוא יגיע לאמא מאמצת קבועה. הטריילר מפעיל את הרגש באופן כמעט אוטומטי. נדמה שהתינוק בן מספר הימים מקשיב ומבין הכל (שימו לב לז'יל ללוש בתפקיד האב של משפחת האומנה. הוא גם הבמאי של "לשחות או לא להיות"):

"בידיים טובות" מועמד ל-7 פרסי סזאר: פרס הסרט, בימוי, שחקן (ללוש), 2 שחקניות (סנדרין קיברלין ואלודי בושה), תסריט מקורי, ומוסיקה.

"הכאב", בבימויו של עמנואל פינקל, הסרט שצרפת שלחה השנה לאוסקר, הוא דרמת שואה שעל פניה נראית מאוד סטנדרטית ולא באמת מרגשת. סיפורה של הסופרת מרגרט דיראס (שכתבה, בין היתר, את "הירושימה אהובתי"), שהיתה חברה, ביחד עם בעלה, ברזיסטנס. כשבעלה נעצר ע"י הנאצים, היא פוצחת בקשר עם קצין גרמני. לשניהם יש אינטרס: היא מבקשת לעשות את כל מה שניתן כדי להחזיר את בעלה הביתה. הוא מבקש לדלות מידע על הרזיסטנס. ואז המלחמה מסתיימת. שוכני המחנות חוזרים הביתה. ובעלה של דיראס בושש לבוא. והיא מחכה…יש משהו כמעט בנאלי בטריילר הזה, אבל אולי זה רק בטריילר. "הכאב" מועמד ל-8 פרסי סזאר: פרס הסרט, בימוי, שחקנית (מלאני טיירי), תסריט מעובד, עיצוב אמנותי, תלבושות, צילום, וסאונד.

גאי (Guy) – אלקס לוץ

איכשהו, מקריאה על הסרט הזה ומצפייה בטריילר, נדמה לי שלסרט הזה יש הנחת יסוד מקסימה שאיכשהו מתבזבזת על סרט חסר התלהבות או יצירתיות. הסיפור הוא על עיתונאי שעם מות אימו מוצא בעזבונה מכתב המגלה לו שהוא בעצם בנו הלא חוקי של זמר מזדקן שהיה מפורסם מאוד פעם. עם צאתו של הזמר למסע הופעות לקידום אלבום חדש, העיתונאי מצטרף אל הזמר למסע בתואנה שהוא מבקש לצלם סרט דוקומנטרי על הקאמבק. בעצם הוא מבקש להכיר את האבא שלא היה לו. יש כאן הרבה אפשרויות לעירוב ז'אנרים, דוקו מול פיקציה, אמת מול בדיון, אמנות מול החיים, אבל מצפייה בטריילר קיבלתי את ההרגשה שמדובר בעיקר בסרט…עייף. סרט עייף מהחיים, וכזה שלא ממש מוצא טעם חדש לחיות אותם. רעיון מקסים שכנראה הולך לאיבוד."גאי" מועמד ל- 6 פרסי סזאר: פרס הסרט, בימוי, שחקן, תסריט מקורי, סאונד, ומוסיקה.

ומעייפות להתלהבות

פייר סאלבדורי הוא במאי קומדיות ותיק שסרטיו הופצו בעבר גם בישראל (למשל: "בחורה זהב" החביב, או "שקרים יפים" המקסים). סרטו האחרון עושה רושם שעל פניו הוא הטוב בסרטיו, ונדמה שיש בו זיקוקי דינור מקפיצים, הרבה שמחת חיים, ואפילו סוג של מיומנות של במאי ותיק. "להשתחרר!" (En Liberté) מספר על שוטרת בעיר בריביירה הצרפתית. היא אלמנתו של שוטר שהיה נערץ על כולם. בדרך מקרה היא מגלה שבעלה המנוח היה שוטר מושחת, ובין יתר מעלליו הוא גם שיתף פעולה עם בעלי חנות תכשיטים בתכנון שוד כדי לרמות את הביטוח. את המחיר על השוד המזויף משלם, על לא עוול בכפו, עובד זוטר בחנות, המופלל בפשע ומבלה 8 שנים בכלא. עם שחרורו של החף מפשע, האשה מוצאת את עצמה אכולת אשמה, מנסה להיכנס לחייו של אותו אדם כדי לפצות אותו בדרכים שונות. שרשרת האירועים משם תהיה, כנראה, קומית ומטורפת. הסרט משובץ כוכבים (אדל האנל, אודרי טוטו, וינסנט אלבז), והטריילר מדליק:

"להשתחרר!" מועמד ל-9 פרסי סזאר: פרס הסרט, בימוי (סאלבדורי), שחקנית (אדל האנל), שחקן, שחקנית משנה (אודרי טוטו), שחקן משנה, תסריט מקורי, עריכה, ומוסיקה.

מדמוזל דה ג'ונקייר (Mademoiselle de Joncquières) של עמנואל מורה היא דרמת תלבושות קומית שאני לא כל כך יודע מה לחשוב עליה. כוונותיה הקומיות ניכרות (ואדואר באר הוא שחקן קומי ידוע ונהדר. הופיע אפילו בסרט ישראלי אחד. "בננות" של איתן פוקס), אבל אני לא יודע עד כמה לסרט הזה יש באמת משקל. הצילום והתלבושות מוקפדות ומרהיבות כצפוי (כפי שניתן לראות בטריילר), אבל אני לא באמת יודע עד כמה הסיפור הזה על אשה המתפתה לדון ז'ואן מצוי, וכשהיא נזרקת הצידה כדי לפנות לו מקום לכיבוש הבא היא מגייסת את המדמוזל משם הסרט כדי לפתות את הגבר הבוגדני, אבל לא באמת להיענות לו, וזאת כדי לשגע את הגבר הזה, לנקום בו – אני לא יודע עד כמה הסרט הזה באמת נהנה מהמעשייה הזו, ו/ או באמת מרגש, או שהוא נופל ברווח שבין הקומי לדרמטי.

"מדמוזל דה ג'ונקייר" מועמד ל-6 פרסי סזאר: שחקנית (ססיל דה פראנס), שחקן (אדואר באר), עיצוב אמנותי, תלבושות, צילום, ותסריט מעובד.

"דגדוגים" (Les chatouilles) של אנדראה בסון ואריק מטאייה הוא סרט שעל פניו קצת מטעה. כשמו, נדמה שהוא חמוד ומקסים. סיפורה של ילדה קטנה שרוצה להיות רקדנית. והנה היא בוגרת, אשה צעירה במסע נחוש אחרי חלומה – להיות רקדנית. ואז, לאט, מגרדים את פני השטח, ומגלים שזה לא שדגדג לה להיות רקדנית. מגלים גם שמישהו דיגדג אותה כשהיתה ילדה קטנה. חבר של ההורים היה לוקח אותה מבית הספר, או אפילו לוקח אותה אל הבית שלו, ועושה בה מעשים מגונים. וההורים לא ידעו. או לא רצו לדעת. ועכשיו, כשהיא אשה בוגרת המחפשת חיים, אהבה, הכרה – עכשיו זה מתפרץ החוצה. לפי מה שקראתי על הסרט, יש בו בוסריות, ומעברי הזמן לא תמיד חלקים, הפגישות עם הפסיכולוגית קצת מאטות מדי את הקצב, ועם זאת, יש בסרט, מסתבר, הבלחות הומור לא צפויות, והשליטה במעברים בין הטון החמור לטון הקליל יוצרת סרט שהוא כנראה מרגש ומרשים. הטריילר נותן מושג מסוים על מה שיהיה בסרט, ואכן, "דגדוגים" מקבל 5 מועמדויות לפרס הסזאר: פרס שחקן המשנה, שחקנית משנה (קארין ויאר), תסריט מעובד, עריכה, וסרט ביכורים.

ולסיום

"אהבה בלתי אפשרית" – קתרין קורסיני

סרט שנראה כמו רומן רומנטי גדול ועצום. סיפור אהבה נכזבת שנפרס על פני עשרות שנים. אשה צעירה פוגשת איש צעיר. יש ניצוץ. יש תשוקה. אבל הבחור מסרב להתחייב על חתונה. "אם היית יותר עשירה…את מבינה…המעמדות לא מתאימים". אז יש פרידה. אבל מהרומן הקצר יש גם ילדה. והאשה הצעירה מגדלת אותה לבד, והיא עדיין מחכה לגבר של חייה. שיכיר בביתו. וכל מפגש איתו לאורך השנים משמח וקורע לב (לפחות כך זה נראה). ואז הילדה הופכת לנערה, הופכת לאשה צעירה – וגלגל החיים מסתובב סיבוב אחד נוסף. הטריילר מספר סיפור שעל פניו נראה מסקרן מאוד

"אהבה בלתי אפשרית" מועמד ל-4 פרסי סזאר: שחקנית (וירז'יני אפירה), שחקנית מבטיחה, מוסיקה, ותסריט מעובד.

עוד כמה דברים קטנים:

וירז'יני אפירה מועמדת לפרס השחקנית הראשית על תפקידה ב"אהבה בלתי אפשרית", וגם לפרס שחקנית המשנה על תפקידה ב"לשחות או לא להיות".

אלקס לוץ מועמד לפרס הבימוי על "גאי", וגם לפרס השחקן על אותו סרט.

ז'יל ללוש מועמד לפרס הבימוי, על "לשחות או לא להיות", ולפרס השחקן, על "בידיים טובות".

למפיק של "גאי" קוראים אורי מילשטיין (אין לי מושג מי זה).

בין המועמדות לפרס שחקנית המשנה נמצאת גם איזבל אדז'אני הותיקה, על תפקידה בסרט שנקרא "העולם בשבילך".

"מכתוב אהובתי", סרטו האחרון של עבדלעטיף קשיש ("כחול הוא הצבע החם ביותר") זכה למועמדות אחת בלבד – לפרס השחקנית המבטיחה.

לפרס הסרט הזר מועמדים: "3 שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", "כפר נחום" הלבנוני של נאדין לאבאקי, "אהבה בימים קרים" הפולני, "נערה" הבלגי (מסתבר שהסרט הזה נרכש להפצה בישראל. מתישהו בחודשים הקרובים. לא התלהבתי), "המשפחה שלי" היפני, "האנה", סרט איטלקי עם שרלוט ראמפלינג, ועוד סרט שלא שמעתי עליו, "הקרבות שלנו" הבלגי.

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-22 בפברואר, יומיים לפני האוסקרים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s