הגולם: הביקורת

והשוטים אוהבים את הכוח

מאמינים ועוזרים לו לצמוח

מי יציל אתכם כשתבינו פתאום

מאוחר! הוא לא עוצר באדום

(שלום חנוך, "לא עוצר באדום", מתוך "מחכים למשיח", 1985)

קצת חבל שהסרט הזה נדחק בכוח לאיזושהי פינה. היוצרים שלו, האחים פז, ביימו את הסרט באנגלית, אני מניח מסיבות מסחריות, והם מכניסים בכוח לסרט אלמנטים מוגזמים ובובמסטים כדי לנסות למכור את הסרט, אבל, מסתבר, שהחיבה המובנית שלי לאחים פז ("פובדיליה", סדרת הטלויזיה "מתים לרגע") היא לא בלי בסיס. בלא מעט רגעים, "הגולם" מתגלה כסרט עמוק וחכם, ששואל לא מעט שאלות פילוסופיות.

אז כן, האחים פז מכניסים לסרט הזה הרבה מוסיקה בומבסטית מדי, לוחצת מדי, ולא מעט שפריצים של דם, ובכמה סצינות זה פשוט מגוחך, מה גם שהשפה האנגלית לא מתאימה לסביבה שבה מתרחש הסרט – כפר יהודי במזרח אירופה שבמאה ה-17, אז למרות שתנאי הפתיחה מנתקים אותי רגשית מהמתרחש על המסך, יש ל"גולם" כמה אלמנטים חשובים שמצליחים לרגש אותי ולגרום לי לחשוב. ראשית, התסריט: סיפורה של אשה שעברה אסון. בנה הקטן נפטר לפני כמה שנים, והיא עדיין שרויה ביגון. היא ובן זוגה אוהבים אחד את השני, אבל האובדן הזה תלוי באויר כל הזמן, מעיק. ועכשיו באים אל הכפר פולשים שמאיימים בהרס. הסיפור של הסרט מאגד בצורה יפהפיה את האנושי והאלוהי. "עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה" נאמר באיזשהו מקום, השאלה הגדולה היא האם לאדם, מעצם היותו אדם, יש בכלל אפשרות לקבל על עצמו את האחריות הזאת. לא מדובר כאן רק על חטא ההיבריס של אדם שרואה עצמו אלוהים, ויוצר יצור עם כוח הרס גדול. כי גם אם הכוונה היא טובה, אנחנו בני אדם, אנשים עם חולשות אנושיות. קנאה, צער המעביר אותנו על דעתנו, ומבלי משים לפעמים, אנחנו עלולים להפעיל את הכוח הזה כנגד אנשים אחרים שחטאם היחיד הוא היותם אנושיים.

הרי מישהי בכפר עושה עיניים לבן זוגה של גיבורת הסרט. האם דינה מוות? זה לא נעים, ולא יאה, אבל ברגע של חולשה אנחנו עוד יכולים לומר: הלוואי שתמות. האם אנחנו באמת מתכוונים לכך? ומצד שני, סכנת מוות מוחשית תלויה מעל. פולשים מאיימים בהרס, חורבן, הרג, וכוחנו להתנגד חלש ולא מספיק. אולי אנחנו באמת צריכים איזשהו מגן-על? מי יכוון את אותו מגן? אלוהים? אדם?

חני פירסטנברג בתפקיד הראשי מפליאה לגלם את האשה הזאת, שהיא טובה בעצמותיה, אבל נכנעת מדי פעם לחולשות האנושיות, אותן חולשות שהופכות אותה ליצור הלא מושלם אבל גם האנושי כל כך. היא נחושה וגם לא בטוחה, חלשה וחזקה, מוכת יגון אבל מנווטת את דרכה בערמומיות, והיא טובה, אבל הכוח שברשותה הוא גם טוב וגם רע. והכל בעבודת גוף מדויקת של פירסטנברג, ולמרות שהשפה המדוברת היא אנגלית, לכאורה לא טבעית לסיטואציה, פירסטנברג לגמרי נמצאת בתוך הדמות, מרגשת ואמיתית בתוך הרגע, בתוך הסיטואציה. גם ישי גולן בתפקיד בן זוגה נותן הופעה שקטה ובטוחה בעצמה, ושאר הקאסט מצטרף לסיפור שמספריו (האחים פז) יודעים לנווט בבטחון. ברגעי הפעולה הם אמנם מגזימים מאוד בויזואליה ובמוסיקה, אבל בשאר הרגעים הם יודעים להקשיב להלמות הלב של הדמויות, להיות רגישים לאנשים, לחולשות שלהם, ליתרונות שלהם (יתרון אחד שיש לסרט הזה הוא שבניגוד לסרטים זרים אחרים המנסים לשאול מהתרבות היהודית, כל המילים בעברית הנאמרות כאן נשמעות אותנטיות, כי, בכל זאת, הבמאים והשחקנים ישראלים).

אז זה "הגולם". אולי סרט שנדחק בכוח על ידי יוצריו לקרן זוית ז'אנרית, אבל גם אם מדובר, לכאורה, בסרט המיועד לשעות הקטנות של הלילה, אפשר וצריך לתת לו את תשומת הלב גם לאור היום.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s