המועדפת: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Favourite)

הייתי צריך לנחש. האיש הזה, יורגוס לנתימוס, הוא סוג של שטן קטן. ראיתי שני סרטים שלו בעבר, ושניהם הגעילו ועצבנו אותי. משום מה חשבתי שאם "המועדפת" קיבל 10 (עשר!) מועמדויות לאוסקר, אולי מפלס הגועל ירד, והסרט הזה יהיה קל יותר לעיכול. מה פתאום. "המועדפת" אולי באמת, לכאורה, רק לכאורה, הוא הנגיש מבין סרטיו של לנתימוס, אבל מכל בחינה אחרת, גם הוא סרט שמאוד נהנה להמם ולהגעיל, מבלי באמת לומר משהו בעל ערך.

אם סרטים הם סוג של מראה לתוך נשמתם של יוצרם, הייתי מנחש שלנתימוס היה בילדותו הבריון הכיתתי שדוחף אותך לתוך שלולית וצוחק בהנאה מרושעת כשאתה נרטב. או הגאון המעצבן שהיה מציק לך בכיתה, אבל לעולם לא נתפס, ואפילו היה גורם למורה לצעוק עליך במקום עליו כשהיית אומר: "אבל המורה…".כי גם ב"מועדפת" מוצג עולם מעוות. נדמה שלנתימוס כל כך נהנה להראות אנשים ברגעים הגרוטסקיים שלהם, רק שאני לא מוצא בסרטיו דבר מלבד הנאה מהרוע. לפחות בסרט הזה יש תסריט הגיוני, עם חלוקה נורמלית לשלבים בהם גיבורת הסרט, משרתת צעירה, עולה לגדולה בצורה הדרגתית ומתוכננת המתוארת כאן בסבלנות. אמה סטון מגלמת כאן נהדר את הדמות היחידה שאני יכול ללכת איתה, כי היא היחידה שמציגה דמות אמביוולנטית, לפחות על פני השטח. דמות שנדמית תמימה, מישהי שאפילו יש בה, לפחות למראית עין, את הדבר הנלעג הזה, נו, רגש, אבל למעשה גם היא שטנית כמו כל שאר הדמויות כאן.

כל שאר הדמויות כאן מוצגות בצורה כל כך גרוטסקית ובוטה שאני לא יכול להתחבר בכלל לסרט הזה. הרי המלכה הזאת, היא כנראה מלכה רק מתוקף המעמד, אבל אין לה שום יכולת לשלוט. היא חדלת אישים טוטאלית, כואבת בגופה לכל אורך הסרט, ומוצגת כל הזמן כאחת שאין לה מושג איפה היא בכלל, ומה זה הדבר הזה שנקרא מלוכה, שלטון, עם שצריך הנהגה, שטויות שכאלו, אתם יודעים. וגם זאת שמנהלת את העניינים עבורה, בגילומה של רייצ'ל וויז, גם היא אשה שלא אכפת לה מעם, או מלחמה, או אפילו מבן זוגה שנמצא בקו החזית. גם היא אגואיסטית לחלוטין. שלא לדבר על דמויות הגברים חדלות האישים לחלוטין הנראות כאן.

והבמאי מציג את הכל בסדרה של עיוותים. יש ללנתימוס בסרט הזה כמה טריקים בימויים שהם לכאורה מרשימים, רק שבחסות חגיגת הרוע והגועל כאן הם מהר מאוד הופכים למנייריסטים. למשל, תנועת הפאן הצידית המהירה המבוצעת עם עדשה שמעוותת את המתרחש. תנועת הצילום הזאת מתרחשת אין ספור פעמים במהלך הסרט עד שאני כבר לא יכול שלא לשמוע את לנתימוס יושב על גג העולם וצוחק, אני רק לא מצטרף למצב הרוח העליז שלו לנוכח האיכס-פיכס שמוצג על המסך. ויש את העבודה הבלתי נסבלת של לנתימוס עם מוסיקה. סוג של תו אחד המנוגן ע"י כינור למשך דקות ארוכות על פני רצף של סצינות המובילות, לכאורה, אל שיא דרמטי, רק שהכינור המעצבן הזה נשמע לאורך זמן רב מדי, שורט את האוזן והנשמה עד שאני אומר: נו כבר, ואז, כשזה מגיע, אני אומר: זה הכל? ולנתימוס מעצבן אותי יותר כשהוא חוזר על הטריק הזה כמה פעמים נוספות במהלך הסרט.

אז אני לא מוצא ממש עניין ב"מועדפת" הזאת. למרות העיצוב המרשים, ואמה סטון אחת שהיא הדמות האמביוולנטית היחידה כאן, כל העולם המוצג כאן הוא נלעג, רשע, חסר אנושיות, ואין לי כל דרך להתייחס ברצינות לדמויות הכל כך מוגזמות כאן באיזשהו סוג של רגש. גם "המועדפת", כמו סרטיו הקודמים של לנתימוס, הוא סדרה של סצינות המציגות רוע וגועל בחדווה, רק שהעולם שהן משפיעות עליו הוא רע ומגעיל בעצמו, ואין לי עניין בעולם שכזה, שאין לו הנגדה עם שום עולם שאני מכיר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s