יצירה ללא מחבר: הביקורת

(שם הסרט במקור: Werk ohne autor)

הדיסקליימר הרגיל: כן, סרט זר, גרמני במקרה הזה, שנמשך 3 שעות. אתגר. במקרה הזה: כדאי. מאוד כדאי. אל תפחדו מהאורך. יש קצת בטן לסרט הזה, ואולי היה אפשר לקצר קצת, אבל בסך הכל, רוב זמן המסך של הסרט הזה מחזיק את העניין הדרמטי שלי במתרחש. יותר מזה, גם אם הסרט הזה לא חף מחסרונות, זהו ככל הנראה הסרט הכי יפה שתראו השנה. אולי לא הכי טוב, אבל הכי יפה.

פלוריאן הנקל פון דונרסמרק. השם הארוך הזה זכה באוסקר. והשנה הוא מועמד שוב לאוסקר. באמצע, בין שני האוסקרים, עברו 12 שנה, בהן הבמאי הזה עשה רק סרט אחד. בהוליווד. ועדיף לא לדבר עליו. אבל אולי צריך 12 שנה כדי ליצור סרט כמו "יצירה ללא מחבר". כי אם "חיים של אחרים", הסרט ההוא שזכה באוסקר, היה סרט קטן, ממזרי, ומאוד אינטלגנטי, הנה מגיע הסרט החדש של אותו במאי, והוא כל כך הרבה יותר גדול, מאוד אמביציוזי, מלא אנרגיה וחדוות יצירה. למעשה, חלק מהאורך הקצת מרתיע של הסרט הזה שייך לעובדה שהוא מעניק הרגשה של סרטים קלאסיים מפעם. אנשים יותר מבוגרים ממני בטח יצאו מהסרט ויגידו: "כבר לא עושים סרטים כאלו יותר". אבל הנה, עושים.כאלב דשנאל הותיק נמצא כאן מאחורי המצלמה, ובהנהגתו של פון דונרסמרק הוא יוצר אימאג'ים מרהיבים. המצלמה נמצאת בתנועה סוחפת שהיא בעת ובעונה אחת אנרגטית וגם שותלת אותי בתוך המושב, מרחיבה את הריאות בנשימות ארוכות של הנאה. פון דונרסמרק הביא לסרט הזה גם את מקס ריכטר, שלעד ייזכר אצלנו כמוסיקאי שברא את המוסיקה הבלתי נשכחת של "ואלס עם בשיר". הדרך שבה מניח פון דונרסמרק את המוסיקה היפהפיה של ריכטר על פני התמונה יוצרת את האפקט הלכאורה מנוגד של כל היצירה הזו – מצד אחד מרגשת מאוד, ומצד שני יודעת לא ללחוץ על הרגש, לתת לו להגיע, אבל לא לגלוש. באופן מפתיע, הסרט הזה, גם ברגעים הקשים (ויש רגעים מאוד לא קלים. הסרט הזה נפרס על פני כ-30 שנה בהסטוריה של גרמניה, כולל מלחמת העולם השניה, ויש בו אפילו סצינה של תא גזים), פון דונרסמרק יודע לרגש אותי, אבל גם לגעת לכל אורך הסרט במגע של נוצה מלטפת.

לכאורה, זה מתסכל. הרי יש כאן דמות של להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת