יצירה ללא מחבר: הביקורת

(שם הסרט במקור: Werk ohne autor)

הדיסקליימר הרגיל: כן, סרט זר, גרמני במקרה הזה, שנמשך 3 שעות. אתגר. במקרה הזה: כדאי. מאוד כדאי. אל תפחדו מהאורך. יש קצת בטן לסרט הזה, ואולי היה אפשר לקצר קצת, אבל בסך הכל, רוב זמן המסך של הסרט הזה מחזיק את העניין הדרמטי שלי במתרחש. יותר מזה, גם אם הסרט הזה לא חף מחסרונות, זהו ככל הנראה הסרט הכי יפה שתראו השנה. אולי לא הכי טוב, אבל הכי יפה.

פלוריאן הנקל פון דונרסמרק. השם הארוך הזה זכה באוסקר. והשנה הוא מועמד שוב לאוסקר. באמצע, בין שני האוסקרים, עברו 12 שנה, בהן הבמאי הזה עשה רק סרט אחד. בהוליווד. ועדיף לא לדבר עליו. אבל אולי צריך 12 שנה כדי ליצור סרט כמו "יצירה ללא מחבר". כי אם "חיים של אחרים", הסרט ההוא שזכה באוסקר, היה סרט קטן, ממזרי, ומאוד אינטלגנטי, הנה מגיע הסרט החדש של אותו במאי, והוא כל כך הרבה יותר גדול, מאוד אמביציוזי, מלא אנרגיה וחדוות יצירה. למעשה, חלק מהאורך הקצת מרתיע של הסרט הזה שייך לעובדה שהוא מעניק הרגשה של סרטים קלאסיים מפעם. אנשים יותר מבוגרים ממני בטח יצאו מהסרט ויגידו: "כבר לא עושים סרטים כאלו יותר". אבל הנה, עושים.כאלב דשנאל הותיק נמצא כאן מאחורי המצלמה, ובהנהגתו של פון דונרסמרק הוא יוצר אימאג'ים מרהיבים. המצלמה נמצאת בתנועה סוחפת שהיא בעת ובעונה אחת אנרגטית וגם שותלת אותי בתוך המושב, מרחיבה את הריאות בנשימות ארוכות של הנאה. פון דונרסמרק הביא לסרט הזה גם את מקס ריכטר, שלעד ייזכר אצלנו כמוסיקאי שברא את המוסיקה הבלתי נשכחת של "ואלס עם בשיר". הדרך שבה מניח פון דונרסמרק את המוסיקה היפהפיה של ריכטר על פני התמונה יוצרת את האפקט הלכאורה מנוגד של כל היצירה הזו – מצד אחד מרגשת מאוד, ומצד שני יודעת לא ללחוץ על הרגש, לתת לו להגיע, אבל לא לגלוש. באופן מפתיע, הסרט הזה, גם ברגעים הקשים (ויש רגעים מאוד לא קלים. הסרט הזה נפרס על פני כ-30 שנה בהסטוריה של גרמניה, כולל מלחמת העולם השניה, ויש בו אפילו סצינה של תא גזים), פון דונרסמרק יודע לרגש אותי, אבל גם לגעת לכל אורך הסרט במגע של נוצה מלטפת.

לכאורה, זה מתסכל. הרי יש כאן דמות של נאצי. לא רק בשם, לא רק בתואר, אלא גם בהתנהגות. סבסטיאן קוך, שהקריירה שלו קיבלה כיוון חדש לגמרי בעקבות הופעתו בזוכה האוסקר הקודם של אותו במאי (קוך השתתף מאז אפילו בסרט של ספילברג. ב"גשר המרגלים" הנהדר), השחקן הזה מוכיח שוב איזה שחקן מצוין הוא, והדמות שהוא משחק, היא מצד אחד מקפיאת דם במפלצתיות שלה, ומצד שני, הוא נדמה כאדם שאכן יכול להתקיים, לחיות. הוא חמור סבר, עושה את מעשיו מתוך נאמנות לסולם ערכים קשוח, ובשם אותו סולם ערכים הוא עושה מעשים איומים, שבעיניו נראים הכרחים. והמדובר בעיקר במעשים שהוא עושה לבת שלו. וקוך יוצר כאן דמות מרתיעה, ועם זאת אחת שאני מסוגל להבין.

אז מול נאצי שכזה (שהוא אכן חבר במפלגה הנאצית בתקופת הזמן הרלוונטית), אתה יושב באולם וצובר תסכול. כצופה אני הרגשתי שאני רוצה לצעוק, לנקום, לספוג את המעשים הקשים שלו, ואז להגיב. אבל פון דונרסמרק מסרב. "יצירה ללא מחבר" הוא סרט הרבה יותר מתוחכם מזה.

הסצינה הראשונה בסרט מובילה אותנו ביחד עם גיבור הסרט, ילד בן 3 בהתחלת הסיפור, בסיור מודרך בגלריה בגרמניה הנאצית של לפני המלחמה. המדריך לועג לכל היצירות הלא "ראויות", מסביר עד כמה הן נחותות, ואפילו מסוכנות. הטקסט נשמע קצת מוכר. יש אנשים, גם היום, שמנסים להגביל את האומנות כי היא מבזה את הערכים של השלטון. אולי זו היתה נקודת המוצא של הסרט הזה: אולי גם בעולם האלים של היום, עולם של משטרים אפלים הפועלים בשיטות כוחניות, גם היום קשה לראות את האור. אבל כדי למוטט את השלטון הזה אנחנו לא זקוקים לתגובת נגד אלימה. להיפך. לפי "יצירה ללא מחבר", דווקא הגישה הרכה היא שתעבוד, בסופו של דבר.

והסרט הזה הוא מאבק ארוך ומתמשך בין שתי הגישות. יש כאן סיפור אהבה. האבא של האשה, הוא הנאצי, מנסה להפריד בין האוהבים. הגבר הזה לא מתאים לו. והוא פועל בשיטות שטניות, אבל האהבה מחזיקה מעמד. באיזשהו שלב האמא אומרת לאבא: הנה, אתה רואה, הם לא נפרדו. האבא עונה: סבלנות, הם ייפרדו. והסרט הזה, בהיותו רחב יריעה, ממשיך לתאר את המאבק המתמשך הזה בין כוחות האור לבין כוחות החושך דרך יצירת אמנות.

הסצינה המשמעותית ביותר בסרט מגיעה לקראת הסוף. הרי בשלב מסוים האוהבים עוברים למערב. בורחים מהשלטון הקומוניסטי המגביל. ובמערב חופש. אפשר לעשות מה שרוצים. אבל החופש הזה הוא מלכודת דבש. האמן חוגג את החופש (ובהתאמה – הבמאי חוגג את הרגשת החופש הזאת עם מוסיקה מקפיצה), אבל האמנות הנוצרת בעקבות החופש הזה אינה אמנות משמעותית.

הרי החומר ליצירת האמנות הם החיים עצמם. זאת, כשם הסרט, "יצירה ללא מחבר". האמן מבין שכל החופש הזה מבלבל אותו, מפזר את מחשבתו, וכדי ליצור יצירה בעלת ערך, הוא צריך להביא החיים שלו אל היצירה. להתחיל מחדש. לא ליצור יש מאין, כי החיים הרי נמצאים, אלא לתת פרשנות אישית לדברים קיימים. הוא מעתיק צילומים של מישהו אחר, משנה אותם קצת כדי להפוך אותם לדבר שבא מתוכו, נותן להם פרשנות אישית. ואז מגיע אותו נאצי. והמפגש הזה בין האמנות הרכה לבין האיש הקשה הוא הסצינה המשמעותית ביותר בסרט. זה השואו דאון האמיתי בסרט הזה. כדי להביס את הרוע צריך להמשיך לחיות את החיים באמונה, ליצור מתוך החיים שלנו, והרשע יינגף בפניו.

לחובתו של הסרט אני מרגיש צורך לומר שמול הדמויות הגבריות המוגדרות היטב (מול סבסטיאן קוך הותיק ניצב גם תום שילינג בתפקדי הראשי, והוא מצוין, מעביר רגשות בלי לומר הרבה. שילינג מגשים כאן את ההבטחה שנקשרה בשמו לפני כמה שנים כשהופיע בסרט הגרמני הממזרי, המשעשע, והמרגש "או, בוי"), הדמויות הנשיות כאן מטופלות בהרבה פחות הקפדה. המדובר בעיקר במושא האהבה העיקרי בסרט – המשוחקת כאן ע"י פאולה בר. את השחקנית הנהדרת הזאת כבר ראינו ואהבנו פעמיים בשנתיים האחרונות – ראשית ב"פרנץ" של פראנסואה אוזון, ואח"כ ב"טרנזיט" של כריסטיאן פצולד. כאן היא בעיקר דמות סטאטית. אין לה שום קיום מלבד היותה מושא האהבה של הגבר. בר עושה ככל יכולתה, אבל אין לה עם מה לעבוד. מה גם שגישת הצמר גפן של פון דונרסמרק קצת מתסכלת לעיתים, וסיפור האהבה הזה הוא אולי יפה לעין, אבל אין כאן תשוקה.

ועם זה, עדיין הסרט הזה הוא יצירת אמנות מרשימה מאוד, אינטלגנטית מאוד, שמדברת על יצירת אמנות כסוג של גאולה, תחת משטרים מסוגים שונים, בימים ההם, וכן, גם בזמן הזה. שלוש שעות של נשימה ארוכה מאוד, אבל זוהי נשימה של הנאה, שהיא גם אסתטית, כמו גם מעוררת מחשבה. 3 שעות זה אולי מושג מרתיע, אבל שווה לבדוק את היצירה הזו. שיש לה מחבר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s