הפרד: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Mule)

קניתי הרבה דברים בכסף שהיה לי….אם רק הייתי יכול לקנות עוד קצת זמן…

קלינט איסטווד. האיש בן 88. עבר הרבה בקריירה. אגדה של קולנוע. זוכה אוסקרים. מיתולוגיה חיה. והוא עדיין מביים, ואפילו משחק. כמו כל אדם, הוא חווה עליות ומורדות. לפני כמה שנים הוא ביים את "צלף אמריקאי", שהפך לסרט הקופתי ביותר בקריירה שלו. בשנה שעברה הוא ביים את "הרכבת של 15:17 לפריס" (לא ראיתי), שהיה הכשלון הגדול ביותר שלו בקריירה (ביקורתית וקופתית). ועכשיו, בגיל 88, הוא שואל את עצמו: אז מה עכשיו?

וקלינט איסטווד כנראה נזכר ש: רגע, אני פה קודם כל בשביל לכייף. יש לו את המזל לעבוד במקצוע שהוא טוב בו (גם אם לא כל העבודות שלו זוכות להערכה), ושהוא אוהב. אז אולי כדאי לעצור רגע, להוריד את כל החשיבות העצמית, את כל הכוונות הנעלות לעשות יצירות עם משמעות, ופשוט לעשות סרט כיפי. להנות.וככה נראה "הפרד". כאילו כל הצוות כאן, בהובלתו של קלינט איסטווד, כאילו כולם פשוט אמרו: Let's go and have some fun. כי כבר מהתחלה ברור שהסרט הזה לא הולך להתבוסס בעצבות. הרי יש כאן איש מצליח. קאט לכמעט עשור אח"כ – הוא יורד מנכסיו. אין כאן ירידה לפרטים. איך זה קרה. למה זה קרה. הסרט הזה הוא בידור טהור, לא דרמה עמוקה. יש כאן סיפור על הברחת סמים, ובמקביל (בעריכה קצבית מרשימה) גם את סיפורו של שוטר המסופח למשטרה המקומית כדי לעזור במלחמה בקרטלים – אבל כל מערכות היחסים במשפחה כמו גם במשטרה – הכל שטוח, ולא יורד לפרטים. וזה כדי לפנות מקום לבידור.

וזה בידור משובח. קלינט איסטווד שכר כאן את שירותיו של איב בלאנז'ה, והצלם הקנדי הזה (שעבד בעבר עם ז'אן מארק ואלה ועם דני ווילנב) חוגג כאן עם תנועה אנרגטית ועם צבעים שמחים. השחקנים קלילים, הדיאלוגים קורצים, הכל מאוד נעים כאן. ומעל לכל – האנושיות ההומנית של קלינט איסטווד זורחת. הסצינה הכי יפה מהבחינה הזאת בסרט היא הסצינה האחרונה בינו לבין אשתו/פרודתו. הם פשוט מחליפים בדיחות (שהן אולי לא בדיחות), והכל ברוח טובה, בהשלמה עם הגורל, באהבה הדדית. יש כאן גם התייחסויות לפער הדורות בין בן ה-88 לבין הצעירים יותר (כמה פעמים נאמר בסרט: מי צריך את הפלאפונים האלו/ את האינטרנט הזה), ולא מעט קריצות לעבודה של שחקנים שמעריצים את קלינט איסטווד, משחקים איתו, וגם שומעים להוראותיו כבמאי, כשלפעמים הם צריכים בסצינה מסוימת להפוך את יחסי הכוחות (למשל בסצינה הנהדרת בין איסטווד לבין בראדלי קופר בדיינר: קופר הוא השוטר הרודף אחריו, ואיסטווד יודע את זה. קופר לא יודע שמולו יושב זה שהוא אמור לתפוס. ואיסטווד נותן לו עצות. קופר היה מועמד לאוסקר על משחקו ב"צלף אמריקאי" שאיסטווד ביים לפני כ-5 שנים).

הציטוט הפותח את הפוסט הזה הוא גם המשפט הסוגר את הסרט. קלינט איסטווד בסך הכל מבקש עוד קצת זמן על פני כדור הארץ הזה, כדי שיוכל להמשיך ולעשות קולנוע. "הפרד" הוא אולי לא סרט משמעותי, אבל הוא סרט מהנה מאוד, שמביא עימו אנושיות חמה, והרבה אהבה לקולנוע, כמו גם לאנשים, ובעיקר לאיש אחד שהוא אגדה מהלכת – קלינט איסטווד. כיף של סרט.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s