גופו 2019: המועמדויות

אתמול התפרסמו ברומניה המועמדויות לפרס הגופו של האקדמיה הרומנית לקולנוע. בשבועות האחרונים מצאתי את עצמי נכנס מדי פעם לאתר הרשמי של האקדמיה הרומנית, מחפש להתעדכן בסרטים הרומנים של השנה, ובפרטי הטקס שיחגוג את הסרטים האלו. האתר של האקדמיה חגג את העובדה שמספר שיא של סרטים הוגשו השנה לשיפוט האקדמיה הרומנית – 28 סרטים. אני הרעתי בעיקר לסרט אחד (עליו בהמשך הפוסט הזה), אבל מסתבר שלאחר פרסום הרשימה, רק 5 סרטים צברו את מירב המועמדויות, ועוד מספר קטן של סרטים קיבל מועמדויות בודדות. יותר מחצי מהסרטים שהוגשו לשיפוט האקדמיה הרומנית לא קיבלו אפילו מועמדות אחת.

את הסקירה אני אתחיל מהסרט הרומני היציג של השנה בעיניי, שאכן מועמד לפרס הסרט הטוב, אבל נדמה לי שהאקדמיה הרומנית לא כל כך יודעת מה לעשות איתו, אז היא נתנה לו מספר מועמדויות מינימלי.

לאור ריבוי מקרי האנטישמיות באירופה בשבועות האחרונים, "לא אכפת לי אם ההסטוריה תזכור אותנו כברברים" (Îmi este indiferent daca în istorie vom intra ca barbari) רק הופך אקטואלי יותר ויותר. ראדו ז'ודה מפציץ בשנים האחרונות בקצב עבודה מרשים, ומאז 2013 צפיתי ב-5 סרטים שלו. ז'ודה הופך נועז יותר ויותר, בשפה האמנותית שלו, כמו גם בנושאים החריפים בהם הוא מטפל. הסרט האחרון שלו המם אותי כשצפיתי בו בפסטיבל טורונטו האחרון (הוא הוקרן גם בפסטיבל חיפה), והוא מספר על בחורה צעירה ואכפתית מאוד העומלת על שחזור טבח שהצבא הרומני עשה בכפר יהודי בתחילת מלחמת העולם השניה. השחזור הוא לכבוד איזשהו מיצג חגיגי שהעיריה מארגנת בכיכר העיר, ונציג העיריה מבקש לצנזר כדי לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בפומבי. ויכוח תיאורטי שהופך מעשי מאוד, תוך שימוש בשפה קולנועית חופשית (כי מדובר באחורי קלעים של יצירת אמנות, אז מותר לראות בום בפריים, ולדבר ישירות למצלמה, ולהשאיר תמונות סטילס של אנשים תלויים למשך זמן קשה מנשוא על המסך).

הבעיה היא שכנראה גם האקדמיה הרומנית לא ממש יודעת איך לאכול את הסרט האחרון של ז'ודה. הוא כבר דיבר על גזענות בעבר, למשל ב"בראבו!", שזכה בהרבה פרסים, אבל הפעם זה הרבה יותר ישיר ובוטה. כשראיתי שהשחקנית הראשית (המצוינת) או העריכה (הנועזת) לא מועמדות לפרס האקדמיה, הבנתי שהסרט המצוין הזה בצרות.

בסופו של דבר, "לא אכפת לי אם ההסטוריה תזכור אותנו כברברים" (טריילר) מועמד ל-6 פרסי גופו: פרס הסרט, בימוי, שחקן משנה, תסריט, עיצוב אמנותי, ותלבושות.

סרטים בולטים אחרים ברשימת המועמדים:

צ'רלסטון (Charleston) – אנדריי קרטולסקו

כשקראתי את התקציר של הסרט, חשבתי: רגע, ראיתי לא מזמן סרט ישראלי עם נראטיב דומה. כשראיתי את הטריילר, חשבתי: כמה חבל שהישראלי לא נראה כמו הרומני הזה (לפחות על פניו. את הישראלי, "הד", ראיתי במלואו. את הרומני טרם. אבל אני ממש רוצה עכשיו).

גבר אחד אוהב את אשתו. היא מתה בתאונה ממש בהתחלת הסרט. ואז הוא מגלה שהיה לה מאהב. ושני הגברים עכשיו נלחמים על זכרה. בסוף הטריילר כתוב: סיפור אהבה מאת אנדריי קרטולוסקו. אבל זה סיפור אהבה של שני גברים לאישה אחת שכבר עברה מהעולם. והרגשות כאן סוערים, והם הולכים גם מכות, וגם בוכים יחד על אותה אשה. סרט מסקרן מאוד.

"צ'רלסטון" מועמד ל-13 פרסי גופו: פרס הסרט, בימוי, שחקן, שחקן משנה, תסריט, צילום, עריכה, סאונד, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור ועיצוב שיער, ופרס סרט הביכורים.

משפחת מורומטי 2 (Morometii 2) – סטרה גולאה

אז מסתבר שלפני יותר מ-30 שנה, עוד בגלגול הקודם של רומניה, היה סרט שנקרא "משפחת מורומטי". הסרט הזה נכנס לקאנון הרומני, וכנראה כל רומני מעל גיל מסוים מכיר את הסיפור שלהם. משפחת איכרים שאיכשהו שורדת את הקשיים של החיים, בעיקר בעזרת הרבה תושיה של אב המשפחה.

אז הנה הגיע אותו במאי שביים את הסרט המקורי, והחליט לעשות לו סרט המשך. מהביקורת שאני קראתי הבנתי שהסרט הזה מכוון בעיקר לקהל רומני שמכיר את הסרט המקורי, והסרט הזה אכן היה הצלחה מסחרית גדולה ברומניה. אולי מדובר בעשייה מסחרית מכוונת, נקייה מפרטנציות אמנותיות (במרכאות או בלי). הפעם המשפחה מתמודדת עם השינויים שחלו ברומניה לאחר מלחמת העולם השניה, עם השתלטות המכאניקה הקומוניסטית, הלאמת השדות והחקלאות, והשפעת כל זה על האיכר הפשוט.

ויקטור רבניוק ("מדליית כבוד", "כלב יפני", "בראבו!"), ששיחק את אב המשפחה בסרט המקורי, עדיין בחיים (הוא מתקרב לגיל 90), אבל הוא הוחלף בסרט ההמשך בשחקן אחר, ובכלל, הסרט החדש מתרכז בהרפתקאותיו של הבן, המבקש לברוח מגורל המשך החיים החקלאים, ולהיות עיתונאי וסופר.

"משפחת מורומטי 2" הוא כנראה לא סרט מעניין במיוחד למי שאינו רומני, אבל האקדמיה הרומנית מיישרת קו עם הקהל הרחב ברומניה ומעניקה לסרט הזה 13 מועמדויות לפרס הגופו: פרס הסרט, בימוי, שחקן, 2 שחקניות משנה, תסריט, צילום, עריכה, סאונד, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, ואיפור ועיצוב שיער.

אהבה 1. כלבים (Dragoste 1: Câine) – פלורין סרבאן

פלורין סרבאן זכה לפני כמה שנים בפרס הגופו לסרט הטוב ביותר על "אם אני רוצה לשרוק, אני שורק" (שהצלחתי איכשהו להחמיץ). השנה הוא חוזר עם חלק ראשון מטרילוגיה (החלק השני יקרא "אהבה 2. אמריקה"). הסרט הזה על הכלבים נראה מסקרן למדי.

שומר יערות מוצא נערה פצועה, והוא מביא אותה אל הבקתה שלו ביער כדי לרפא אותה. הוא מתחיל להתאהב בה למרות שהיא לא ממש מרגישה אותו דבר כלפיו. הוא עוזב אותה בביתו כשהוא יוצא לסיורים ביער. הנערה לא יכולה לצאת או לברוח, כי שומר היערות משאיר את הכלב שלו לשמור עליה. וכך האהבה הופכת לאובססיה, למשחק שליטה, לשגעון. סוג של אגדה שהיא אולי משל, ואולי סיפור מציאותי מפחיד למדי על יחסי גברים-נשים.

"אהבה 1. כלבים" מועמד ל-11 פרסי גופו: פרס הסרט, בימוי, שחקנית, שחקן, צילום, עריכה, סאונד, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, ואיפור ועיצוב שיער.

הלכה לאיבוד (Pororoca) – קונסטנטין פופסקו

הסרט הזה אולי לא נראה כמו הסרט הכי מקורי בעולם, אבל הוא כן נראה כמו דרמה עשויה היטב, סרט שאמור להיות קורע לב דווקא בגלל הלכאורה בנאליות שלו.

במרכז הסרט משפחה. רגילה. מאוד. הוא עובד בחברת הטלפונים והיא רואת חשבון. בני שלושים פלוס, חיים עם שני ילדיהם בדירה משלהם בעיר רומנית רגילה. יום אחד האבא לוקח את הילדים לפארק המקומי. הילדה הולכת לאיבוד.

והמשפחה מתפרקת לרסיסים.

"הלכה לאיבוד" מועמד ל-10 פרסי גופו: פרס הסרט, בימוי, שחקן, שחקן משנה, שחקנית משנה, תסריט, צילום, עריכה, סאונד, ואיפור ועיצוב שיער.


אלו 5 הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות של האקדמה הרומנית לשנה זו.

עוד כמה הערות:

סרט עם שם מדליק, "כמה שיחות על בחורה גבוהה מאוד", שהוא כנראה סוג של אקספרימנט הנוגע לאהבת נשים (זה נראה די נחמד) – הסרט הזה מועמד ל-3 פרסים: שניים לשחקניות, ועוד אחד לסרט הביכורים.

"כדורגל אינסופי", סרטו הנודניקי של קורנליו פורומבויו, מועמד לפרס הסרט הדוקומנטרי.

"אל תיגע בי", הסרט האקספרימנטלי הקשה לעיכול, שהיה הזוכה הגדול של פסטיבל ברלין של השנה שעברה, הסרט הזה לא זכה ולו למועמדות אחת.

לפרס הסרט האירופי הטוב ביותר מועמדים: "דובלטוב" הרוסי של אלקסי גרמן, "להרוג איל קדוש" של יורגוס לנטימוס היווני, "אוטויה, 22 ביולי" של אריק פופ הנורבגי, "אנשים ומקומות" של אנייס ורדה הצרפתיה, ו"שמש זורחת מפנים" של קלייר דני הצרפתיה גם היא.

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-19 במרץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s