המין החזק: הביקורת

(שם הסרט במקור: On the Basis of Sex)

יש לי לא מעט בעיות עם הסרט הזה, אבל צריך לומר מראש: זה לא סרט רע. ממש לא. הוא פשוט כל כך…לא מיוחד. לאישה באמת יוצאת דופן כמו שופטת בית המשפט העליון בארה"ב, רות ביידר גינזברג, הגיע סרט הרבה יותר טוב.

רגע, למעשה היה סרט אחד כזה. והוא אפילו היה מועמד לאוסקר. סרט ממש מצוין, אחד הכי טובים שראיתי בשנה שעברה. קראו לו RBG. והוא היה דוקומנטרי. הייחוד שלו היה האינטלגנציה שלו. היכולת שלו לשקף את הדמות הזאת של רות ביידר גינזברג כאשה שעבדה בתנאים קשים, אבל לא התעצבנה, אלא המשיכה בעקשנות, במסירות, הקשיבה לטענות, הפנימה אותן, ואז השיבה תשובות מוחצות שהביאו לשינוי מסיבי במעמד האשה בעשורים האחרונים. הסרט הדוקומנטרי הנהדר על האשה הזאת היה כמו נושאו – מקשיב, מכיל, אינטלגנטי. כל מה שהסרט העלילתי הוא לא.

כי ב"מין החזק" יש הוליוודיזציה של הסיפור. מצד אחד, יש כאן בחירה חכמה, והיא לקחת בערך 10 דקות מתוך הסרט הדוקומנטרי, ולפרוס אותן על פני סרט שלם. לקחת תיק אחד מבין הרבים מאוד שגב' גינזברג טיפלה בהם ב-86 שנותיה ולשים עליו את הספוטלייט, מתוך הבנה שהתרכזות בתיק אחד יאיר באור מדויק יותר את שאר חייה. מצד שני, הסרט הזה לא עומד במשימה הזאת שהוא לקח על עצמו. ל"מין החזק" לוקח יותר מדי זמן עד ש להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת