סדקים: הביקורת

אז הנה מגיע עוד סרט ישראלי חדש למסכים. הבעיה היא שזה לא ממש סרט. וחמור יותר, ומעצבן הרבה יותר, ההרגשה שאני קיבלתי מצפיה ב"סדקים" היא של אופורטוניזם. נסיון לקפוץ על העגלה של הנושא הנדון ביותר בתקשורת בעת האחרונה. נסיון שאין בו כוונה אמיתית לטפל בתופעה חשובה, אלא יותר נסיון של אגו טריפ, מקום לומר: תראו אותי, גם אני עושה סרט חשוב.

כי הנה, מישהו רצה כאן לעשות דרמה על הטרדה מינית. או קיי. מכובד. מעניין. וזהו. כי אם אתה רוצה לטפל בנושא חשוב – בבקשה. תתחיל לעבוד. תפתח דמויות. תפתח סיפור. תחקור מניעים. תצרף דמויות משנה. תעשה משהו. ב"סדקים" אין כמעט כלום."סדקים" הוא סרט גנרי על הטרדה מינית. איזשהו פרופסור מואשם ע"י איזושהי סטודנטית לשעבר שלו בהטרדה. הוא מגיע לחקירה בתחנת המשטרה, ושם הסרט נעצר. כמעט כל הסרט עומד במקום, שם, בתחנת המשטרה. הנסיונות לפתח את הסיפור כל כך מגוחכים ומביכים. זה אפילו לא להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת