צ'מפיונס: הביקורת

(שם הסרט במקור: Campeones)

האם סרט שדן באנשים עם מוגבלויות, ומשתף בקאסט המרכזי שלו אנשים עם מוגבלויות, האם סרט שכזה חסין מביקורת? האם באים אליו מראש עם הנחה? כי זה הסרט הכי מצליח בספרד בשנה שעברה, והוא גם היה נציג ספרד לאוסקר, אבל לטעמי הוא סרט ממש, אבל ממש לא טוב. אז עכשיו יבואו אנשים ויגידו לי שאני חסר רגישות, וקשה להם, וכן, בטח שצריך לעשות להם הנחה…אני לא מסכים. היה ב-2018 סרט אמריקאי קטן ומאוד חביב שדן בנושא דומה. "העודף בשבילך" היה צפייה נעימה וחביבה, ואפילו מרגשת לעיתים. "צ'מפיונס" הוא סרט נורא לטעמי.כי מדובר בקולנוע פרימיטיבי. בבמאי שלא ממש יודע איך לנהל את המכניקה של דרמה בקולנוע, אז הוא לוחץ בכוח על הרגש שהוא רוצה להפעיל בעזרת המוסיקה, וזה יוצר את התוצאה ההפוכה – גיחוך. ברגעי השיא של התחרויות, המוסיקה הדרמטית דופקת בראש בעוצמה, וברגעי הרגש, המוסיקה מלטפת, אבל אם זה לא נמצא שם מלכתחילה, אם התסריט לא כתוב נכון, ואם הבמאי לא משלב את המוסיקה שם מהתחלה, אלא רק מביא אותה כדי להדגיש את הרגע, אז התוצאה היא מביכה.

מה גם שאין כאן באמת תסריט. יש סימון נקודות, ומכאן צריך היה לפתח את הסרט הרבה יותר. למשל: סצינה של בת הזוג של גיבור הסרט בחנות שלה. אמא עם תינוק עוברת לידה, ופניה מתעכרים. מזה אני צריך להבין שהיא מאוד רוצה ילד, ועל הרקע הזה יש לה בעיות בנישואין. אבל אין שום ויכוח בינה לבין בן זוגה, ואין פיתוח של הנקודה הזאת עד לרגע מאוד מאוחר בסרט, ושם זה כבר מאוחר מדי. והחבר'ה האלו – אלו סתם אנשים עם מוגבלויות. לא באמת אינדיבידואלים. הרי הרגע שבו כל אחד מקבל את הייחוד שלו בסיפור ערוך לתוך הסרט במגושמות, בסיקוונס שבו האחראי על הקבוצה מספר למאמן על כל אחד בנפרד, אבל מאגד את כל הסיפורים לרגע קולנועי אחד, כי כאלו הם האנשים האלו. אנשים עם מוגבלות. וכך הסרט מחמיץ את המטרה העיקרית שלו (שנאמרת במילים מפורשות בסוף הסרט, כי זה לא סרט אינטלגנטי במיוחד): הסרט הזה לא באמת מתייחס לאנשים עם מוגבלות כאנשים רגילים לכל דבר, שהם שונים כל אחד בדרכו, אלא כקבוצה עם מוגבלויות.

דבר אחד טוב יש בסרט הזה: חאוויר גוטיירז, בתפקיד הראשי, מנסה ככל יכולתו להיענות לחזון של הפרויקט הזה, ולשלב את המשחק הקומי המדויק שלו עם רגעים דרמטיים במיומנות של שחקן ותיק, והוא אכן מצליח להשאיר אותי בסרט הזה למרות המגושמות הבימויית והתסריטאית שלו, אבל גם גוטיירז לא מצליח להציל את הסרט הזה מהראשוניות הכמעט סטודנטיאלית של הבימוי. סצינות רבות בסרט הופכות לממש מביכות לצפייה בגלל הכוחניות של המוסיקה וחוסר הבניה הדרמטית (למשל סצינת העכברוש במקלחות), ואני די התכווצתי בכסא למראה הסרט הממש לא נעים לצפיה הזה.

אנשים עם מוגבלויות כקבוצה חסרת פנים או אופי אמיתי. הם "המוגבלים". זה הסרט הזה. סרט נורא.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “צ'מפיונס: הביקורת

  1. לא נהנית מהסרט? חבל.
    מפני שכל הצופים, כולל אותי, התענגנו.
    האם זה הופך אותנו לרדודים, או בעלי מוגבלות? לא.
    ללהק, לביים קבוצה של בעלי מוגבלויות, ובמיוחד בעלי פיגור או אוטיזם, זה מדהים. היכולת לשתף פעולה אחד עם השני למרות הקושי.
    על זה מגיע לו פרס.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s