אנחנו: הביקורת

(שם הסרט במקור: Us)

מה לעזאזל הקטע של הסרט הזה עם ארנבים?


הנה הוא הגיע. הסרט החדש של זוכה האוסקר, ג'ורדן פיל. ההוא שעשה את "תברח", הסרט המפתיע והמשובח מלפני שנתיים.

כמו שהסרט ההוא היה סרט אימה, אבל גם משל מתוחכם מאוד על יחסי הגזעים בארה"ב של היום, גם הסרט החדש מבטיח להיות הרבה יותר מסתם סרט אימה. הוא מקיים רק בחלקו. ועם זאת, אי אפשר שלא להישאר פעור פה אל מול רמת הדמיון וההעזה של ג'ורדן פיל, גם בסרט הזה.

כי צריך לומר כבר מהתחלה: "תברח" היה סרט קטן יחסית. "אנחנו" הוא כבר אופרה אחרת לגמרי. סרט הרבה יותר מושקע, שמתפרס על קנווס הרבה יותר רחב, והטירוף שהוא מציג עולה הרבה מעבר למה שכבר נדהמתי ממנו ב"תברח". סרט אלים מאוד, מרתק, חושב, ומעניין לכל אורכו. מבחינה טכנית – המוסיקה והצילום מצמידים אותי לכסא באולם, לא נותנים לי מנוח, למרות הקצב היחסית איטי. הסרט הזה הוא תענוג לעין וממתק למחשבה.הבעיה שלי עם הסרט היא שהפעם נדמה לי שהסימבוליות שלו, הרובד שבסרט שמהווה את המסר שבו, החלק הזה בסרט מאפיל על הסיפור עצמו. מבלי לחשוף יותר מדי, יש בסרט משפחה בבית נופש, ופולשים רצחניים שנראים בדיוק כמוהם. סוג של "משחקי שעשוע" שמתפתח לכיוונים אחרים לגמרי מהסרט ההוא של האנקה. כבר בשלב מוקדם מאוד, נשאלת השאלה: מי אתם? והתשובה היא: אמריקאים. גם שם הסרט רומז לזה: Us זה אנחנו, אבל זה גם ראשי תיבות של יונייטד סטייטס. ארצות הברית. וזה המפתח לפתרון כל התעלומה: אמריקה השתגעה. היא בחרה בנשיא פסיכופט שהורס כל חלקה טובה. התמימות הנאיבית של חלומות האחווה של שנות ה-80 (בדמות מיצג "ידיים לרוחב אמריקה") הופכת כאן לסיוט מפחיד ואולטרה אלים, והכי מפחיד – אלו הם לא אחרים מאשר אנחנו (האמריקאים) שבחרנו בו, שהבאנו אותו לשלטון. ועכשיו אלו שלכאורה הרגישו כאילו נשארו מאחור, אלו הם שמוציאים את הזעם שהצטבר כל השנים האלו, והורסים והורגים את הכל ואת כולם.

והאמת שהסרט הזה מספר סיפור קיצוני למדי. אם הם כל כך אלימים, אולי הדרך להחזיר את הכל למסלול הנכון היא לענות באלימות בחזרה? וכך המשפחה מתחילה לרצוח בעצמה את היצורים האלו שנראים כמוה. הבעיה היא שלכל אורך הסרט הרגשתי שמהלכי הסיפור מכופפים למסר, ובמקום שהמסקנה תנבע מהסיפור, חשתי שהסיפור נובע מהמסקנה. וכך לא היה אפילו רגע אחד בסרט שנבהלתי, או שהרגשתי חשש לחיי מי מהדמויות (המרכזיות. דמויות משנה נטבחות פה בשמחה ובששון). מה גם שסוף הסרט, שיש בו סוג של טוויסט שאמאלאני, הסוף הזה כבר עובר את הגבול לבלתי הגיוני, סוף שממוטט את כל הסיפור, אבל כזה שכאילו בא לומר: תומכי טראמפ האלו, הם נראים בדיוק כמוך וכמוני. אין דרך לדעת מי הרע ומי הטוב. אבל זאת אמירה שמכופפת את מהלך הסיפור לכזה שגורם לי לחשוב שכל הסרט שראיתי עד אותה נקודה היה לא הגיוני.

אז כן, ג'ורדן פיל ממשיך להרשים גם בסרט הזה, ולמרות שהפעם הסרט החדש שלו הרבה יותר מושקע, השתן לא עלה לו לראש, והוא עדיין ממוקד באמירות חריפות ומרתקות על ארצות הברית של היום, רק שסרט הקולנוע שכאן, עם כל העבודה הטכנית המרשימה, קצת פחות עובד דרמטית. ועדיין, גם הסרט השלישי של פיל יהיה מסקרן מאוד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אנחנו: הביקורת

  1. הטויסט לא כל כך מפתיע ויש בו הגיון….
    לא הייתי קורא את הסרט כאנטי טראמפ,
    אלא כעל שובו של הבלתי נראה – לבן או שחור…
    ובנוסף – מי הטוב ומי הרע בסופו של דבר(קשור לטויסט).
    אולי לא חזק כמו ׳׳תברח׳׳ , אבל סרט מרתק וקריפי…..

    נהניתי לקרוא את הסקירה שלך,גם אם לא בדיוק הסכמנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s