עם הגב לקיר: הביקורת

(שם הסרט במקור: Dragged Across Concrete)

שוד. אלימות. שוטרים. גנבים. דיאלוגים מתחכמים. אקשן. לא בדיוק החומר ממנו בנויים סרטים שאני מתעניין בהם, בדרך כלל.

אבל אז הגיע "עם הגב לקיר". קראתי בכמה אתרים שהבמאי הזה, ס. קרייג זאהלר, יש לו סרטים שזוכים להערכה ביקורתית. הם אפילו הוקרנו כאן בישראל בפסטיבלים בעבר, אבל פספסתי אותם. אז חשבתי להתחיל עכשיו. אולי יש בו משהו, בבמאי הזה.

ומה אני אומר לכם – וואלה יש. ממש יש. כי כל החומר הזה מרכיב בדרך כלל סרטים שלא מעניינים לי את קצה הציפורן, סרטים שאני מדלג עליהם א-פריורית. אבל הבימוי בסרט הזה עושה את כל ההבדל.

למעלה משעתיים וחצי נמשך הסרט הזה. וזה חלק מהעניין כאן. הקצב כאן איטי. אין כמעט בכלל מוסיקה בסרט. הכל שקט. אנשים מדברים ומקשיבים אחד לשני. האינטונציה עניינית, רצינית. גם כשהדיאלוגים מכוונים מראש לגרום לי לצחוק, אף אחד להמשיך לקרוא