עם הגב לקיר: הביקורת

(שם הסרט במקור: Dragged Across Concrete)

שוד. אלימות. שוטרים. גנבים. דיאלוגים מתחכמים. אקשן. לא בדיוק החומר ממנו בנויים סרטים שאני מתעניין בהם, בדרך כלל.

אבל אז הגיע "עם הגב לקיר". קראתי בכמה אתרים שהבמאי הזה, ס. קרייג זאהלר, יש לו סרטים שזוכים להערכה ביקורתית. הם אפילו הוקרנו כאן בישראל בפסטיבלים בעבר, אבל פספסתי אותם. אז חשבתי להתחיל עכשיו. אולי יש בו משהו, בבמאי הזה.

ומה אני אומר לכם – וואלה יש. ממש יש. כי כל החומר הזה מרכיב בדרך כלל סרטים שלא מעניינים לי את קצה הציפורן, סרטים שאני מדלג עליהם א-פריורית. אבל הבימוי בסרט הזה עושה את כל ההבדל.

למעלה משעתיים וחצי נמשך הסרט הזה. וזה חלק מהעניין כאן. הקצב כאן איטי. אין כמעט בכלל מוסיקה בסרט. הכל שקט. אנשים מדברים ומקשיבים אחד לשני. האינטונציה עניינית, רצינית. גם כשהדיאלוגים מכוונים מראש לגרום לי לצחוק, אף אחד לא מתנהג כאן כאילו הוא בקומדיית פעולה. הבמאי הולך כאן כאילו נגד החומר שיש לו ביד. וכנגד כל הגיון – זה עובד. כי הסרט הזה מביא למסך אנשים, קודם כל. פושעים שהשתחררו זה עתה מהכלא, שוטרים בפעולה, שוטרים מושעים, משפחותיהם, משפחותיהם של הפושעים – הסרט הזה רחב יריעה מאוד, עורך בשקט ובמדידות את כל האנשים האלו, את כל קצוות הסיפור לאט לאט אל מארג מורכב שמתפוצץ בהבזקי אלימות קשים וחדים.

וינס ווהן מורגל בקומדיות שבהן הטקסט כתוב כדי להצחיק, רק שכאן אותו טקסט שהוא מורגל בו מוכתב ע"י הבמאי באינטונציה אחרת לגמרי, וסיפור המשנה שלו עם בת הזוג שלו נוגע ללב. ומל גיבסון גם הוא שחקן מיומן שמסתגל לאוירה אחרת, כזאת שלא נהנית מאלימות כמו שבדרך כלל, וגם קו הסיפור שלו יפהפה.

אין כאן אנשים שנורים וקמים לתחייה. יש בסרט משהו קצת יותר מציאותי מהסרט ההוליוודי הסטנדרטי. יש כאן דרמה מרתקת של המצב האנושי תחת מערכות החיים הרגילות. קוד התנהגות נורמלי בחברה שלא מכבדת את הנורמלי. שוטרים שמושעים למרות שהם גוד-גייז. פושעים פסיכופטים שרוקמים תכנית אלימה ואכזרית במיוחד (והדרך האיטית שבה מתגלה התכנית הזאת מורטת עצבים, מסקרנת מאוד, בגלל הקצב המוכתב כאן על ידי הבמאי המעניין הזה). והתכנית של השוטרים המושעים עצמם, שהיא מורלית או שלא, ומה בכלל יהיה הסוף של התכנית הזאת, והאם הגוד-גייז ינצחו בסוף (אני מזכיר לכם – הסרט לא מתנהג כמו סרט הוליוודי סטנדרטי, אז זה בכלל לא בטוח שהם יצליחו, או שבכלל יצאו חיים) – הכל נפרס כאן לאט, מושך את הסקרנות שלי, כי יש כאן אנשים שאני מקשיב להם, שומע אותם, את הלמות הלב שלהם, ומגיב בהלמות לב משלי.

לא מדובר בסרט אקשן הוליוודי רגיל. מדובר בדרמת פשע שיודעת לתת את הדגש גם על הדרמה וגם על הפשע, כשהבזקי האלימות, כשהם מגיעים, קשים במיוחד. יש כאן אנשים שאני יכול להתחבר אליהם בגלל האנושיות המוקרנת מהם דרך אינטונציית הדיבור השקטה, האיכפתיות שלהם לחבריהם. לוקח זמן להתרגל לשיטת הבימוי הלא קונבנציונלית הזו, אבל כשזה קורה, התחלתי גם אני לצחוק בקול רם למשמע הרפליקות האלו, החזרות על ענייני האחוזים, ועל האנשובי הזה כל הזמן. ובעיקר התחלתי לחשוב על מורליות בעולם הזה. מה מוסרי יותר? להיות נאמן לערכים, או לעצמך? האם כשאתה עושה את מה שנכון תזכה לפיצוי, להכרה, או שאולי כדאי לקחת את עצמך בידיים ולדאוג לעצמך, גם אם אתה תעבור על החוק תוך כדי? האם תישאר בחיים בכלל תוך כדי? או שאולי זה לא ממש משנה. אם לא, לפחות המשפחה שלך תזכה ליחס (כי יש כבוד גם בין גנבים. או שלא).

ס. קרייג זאהלר. במאי מרתק שקובע כאן קצב איטי, מקשיב להלמות הלב הדמויות בעודו נותן להן רפליקות מקומדיה, ובכך הופך את הסרט הזה להרהור קיומי כמעט. "עם הגב לקיר" דורש סבלנות, אבל הוא שווה כל דקה. סרט משובח.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “עם הגב לקיר: הביקורת

  1. היי איתן
    כתבת נהדר.
    ראיתי את הסרט בדיוק היום, סרט מצויין, מפתיע מאוד.
    גם 2 הסרטים הקודמים שלו מצויינים – "בון טומהוק" ו"המהומה בתא כלא 99".
    ווינס ווהן ומל גיבסון ובכלל כולם משחקים בסרט יוצא מן הכלל.
    תודה !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s