מראות שבורות: הביקורת

זה מסוג הסרטים שלא נעים לי לרדת עליהם, מכיוון שניכרת בהם כוונה אמיתית לדבר על נושא רציני. הבעיה היא שזה לא עובד.

כי הנושא מכובד ומעניין: חינוך. Tough Love. אהבה קשוחה. מאוד קשוחה. אבא שמאוד קשה עם הבת הבוגרת שלו, ונערה שמתמרדת. האם יגיעו לעמק השווה? האם האב טועה בקשיחות שלו? האם האב מגזים בקשיחות שלו? האם עצם החינוך הכמעט אלים של האב לא בעצם משיג את הכוונה ההפוכה, ורק דוחף את הנערה אל מעשים יותר ויותר קיצוניים, יותר ויותר מרדניים?

שאלות מעניינות. חשובות. מרתקות. שאלות של גבולות שצריך לשים לילדים, אבל עד כמה הם צריכים להיות גמישים, אם בכלל. שאלות שלא תמצאו להן תשובה בסרט הזה. או שאולי כן, אבל לא מתוך הסיפור שבתוכו, אלא בצורה יותר דידקטית, ופחות רגשית.כי כן, הסרט מנסה להיות רגשי. מאוד רגשי. סרט של מרד בוטה מאוד באב, ושל חינוך קשוח מאוד. קיצוניות בוטה אחת מול קיצוניות לא פחות בוטה בצד השני. ואני, הצופה, באמצע, לא מצליח לרדת לסוף דעתה של הנערה, וגם לא להיות לצידו של האב. אני לא מבין את הדמות שלה, ולא את שלו. שירה האס מאוד משתדלת, אבל היא לא באמת מצליחה לפצח את הדמות הזו. לא באמת מצליחה להסביר לי מה זה הדבר הזה שבוער בה בפנים. למה היא מתנהגת ככה, בהתרסה תמידית. מה זה הדבר הזה שמניע אותה לעמידה כל כך בוטה מול האב. והאבא – טוב, הסרט כן נותן הסבר לקשיחות שלו, אבל ההסבר הזה, שקשור באירוע שקרה לו בעבר, ההסבר הזה מוכנס אל תוך הסיפור באמצעות פלאשבקים, הזיות, סיוטים, ואלו ערוכים אל תוך הסיפור במגושמות מביכה למדי.

בכלל, העשיה הקולנועית די מכשילה את הפוטנציאל שהיה כאן. כבר מהסצינה הראשונה משהו לא באמת "ישב" לי. משהו שם הרגיש מאוד מלאכותי. זה ברור לי לגמרי שמוסיקת הטראנס הזאת הולבשה בחדר העריכה על התמונה, כי כל האנשים שם זזים לא בקצב בכלל. הדיאלוגים לאורך כל הסרט כתובים רע, ולא באמת נשמעים כמו משהו שמישהו חי ונושם באמת אומר (מביכה במיוחד מהבחינה הזאת היא סצינת הטבילה של האם ושתי בנותיה: זה לא כתוב טוב, ולא מבוצע אמין). בכלל, חלק גדול מהדיאלוגים נשמעים מבלי שאנחנו רואים את הדוברים. אני מניח שבחדר העריכה ניסו לתקן תקלות מסוימות בזמן הצילומים ע"י העברת קולות הדוברים אל שוטים אחרים, אבל באותה נשימה הסרט הזה מונע ממני את הקשר המיידי עם הדמויות.

וכך אני נשאר מחוץ לסרט, מנסה להבין למה שתי הדמויות שבמרכז הסיפור מתנהגות בטירוף קיצוני שכזה, ואני לא מצליח להרגיש חמלה כלפי הדמויות ולא להבין אותן. למרות הנסיון הכן לבדוק כאן חיים קשים בצל חינוך קשוח, אין כאן דמויות שאני יכול ללכת איתן, להבין אותן, להאמין להן, והסרט הזה הולך לאיבוד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s