מפגש עם ז'יל ללוש

בשבוע הבא עולה על המסכים בישראל הסרט "לשחות או לא להיות" (Le Grand Bain במקור), קומדיה צרפתית חביבה ומהנה. כבר היום ניתן לראות אותו בבתי הקולנוע בישראל בהקרנות טרום בכורה. לפני שבועיים הסרט הזה פתח את הפסטיבל הצרפתי, ובמאי הסרט, ז'יל ללוש, בא לבקר בישראל וללוות את ההקרנות שלו (ללוש גם מככב בעצמו בסרט אחר שהוקרן בפסטיבל, ויופץ בישראל בעוד כמה חודשים, סרט שנקרא "בידיים טובות". על הסרט המכובד אבל המוחמץ הזה בהזדמנות אחרת). ללוש הוא שחקן ידוע ומוכר בצרפת, אבל ב"לשחות או לא להיות" ללוש עובר אל מאחורי המצלמה, משאיר את הבמה לשחקנים אחרים, ומנסה את כוחו בבימוי. בשבוע שעבר התיישב ללוש במכון הצרפתי בתל אביב למפגש עם עיתונאים, אירוע שבו גם אני נכחתי.

ז'יל ללוש (באמצע), אלאן אטאל (ימין) והוגו סליניאק (שמאל) בתל אביב בשבוע שעבר

בשיחה עימו (ועם שני המפיקים של הסרט, אלאן אטאל והוגו סליניאק, שביקרו גם הם בישראל) התגלה ללוש כחייכן, נחמד, וענייני. כבר בפתיחת השיחה הוא התנצל אם תשובותיו ישמעו קצת לא לעניין, מכיוון שרק ביום שלפני הוא הגיע לכאן מאוסטרליה, אבל השעה במחיצתו היתה נעימה ומעניינת. איכשהו יצא שאת השאלה הראשונה במפגש שאלתי אני. אמרתי לללוש שראיתי אותו (כשחקן) בכמה סרטים, והזכרתי בעיקר את "הצרפתי", סרט פשע שהוקרן כאן לפני כמה שנים, את "סה לה וי" המשעשע והנהדר של טולדנו/נקש, ואת "בידיים טובות", שהוא דרמה על אימוץ תינוקות. אלו סרטים שונים מאוד מבחינת הז'אנר שלהם, והעליתי את השאלה – מה הדבר שללוש אוהב לעשות? מה מדליק אותו?

ללוש הופתע מהשאלה, אבל פנה מיד לענות שזה ב להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת