הבעיה היא שיש בלב הסרט הזה גם דיון במהות הזהות הלאומית שלנו. והדיון הזה לא רק שנדחק הצידה, הוא אף הופך מסוכן ככל שהסרט מתקדם. איפשהו באמצע הסרט יש סצינה מרכזית שבה ה להמשיך לקרוא 
כי, לכאורה, יש כאן סיפור מאוד ספיציפי של אשה מאוד ספיציפית. לכאורה. למעשה, הסרט הזה מתנהג כל כך בקצרנות, והוא עושה, לכאורה, את המעשה האינטלגנטי, ונותן לי להבין הרבה דברים לבד, אבל, למעשה, בחסכנות שלו, הסרט הזה מונע ממני את התהליך הדרמטי של הדמות, ובכך מונע ממני להתקרב אליה.
אז "רומא", הסרט המהולל של אלפונסו קוארון, הוא אכן המועמד המוביל לזכיה בפרס האריאל של האקדמיה המקסיקנית, והוא הסרט עם מספר המועמדויות הגדול ביותר. "רומא" מועמד ל-15 פרסי אריאל: פרס הסרט, בימוי, שחקנית, שחקנית משנה, שחקן משנה, שחקן/ית מבטיח/ה, צילום, עריכה, אפקטים מיוחדים, אפקטים ויזואלים, תסריט מקורי, עיצוב אמנותי, איפור, תלבושות, וסאונד.
שתי ה להמשיך לקרוא 
אבל בחיי שאין באמת סיבה לצפות ב"אהבה בשלייקס". זאת הרי לא יצירת אמנות. מדובר במוצר תעשייתי, כמעט במוצהר. ימי שלישי בישראל בשנים האחרונות הם הימים שבהם האזרחים הותיקים יכולים לרכוש כרטיסים לסרטים בבתי הקולנוע ב-10 ש"ח בלבד. למסגרת הזאת קוראים "שלישי בשלייקס". לסרט הזה קוראים "אהבה בשלייקס", והוא דן, כמה מפתיע, באהבות של האזרחים הותיקים. ויש אפילו ב להמשיך לקרוא 
צריך לומר מראש: צילומי האוכל כאן מרהיבים. וצילומי הנוף כאן יפהפיים. ממש עושים חשק לבקר בסינגפור. אבל ההרגשה שלי היתה יותר כמו של תייר שנמצא באוטובוס עם מדריך שאומר משהו כמו: "אם תסתכלו לימינכם, תראו את המקדש של אלת הפריון. מספרים עליה ש…" (במקרים כאלו אני בד"כ חושב: אוי, תסתום כבר. תן להנות מהנוף. הרי גם ככה אני לא באמת קולט את כל פרטי ההסטוריה הזאת). הסרט הזה הוא בעצם סיור תיירותי חביב אבל חסר כל אלמנט רגשי.
לחובתו של הסרט אני מרגיש שצריך לומר שהדמויות הפעם משורטטות בשטחיות מתסכלת. הרעים מאוד רעים, והדמות הראשית די מתנשאת ואגואיסטית. "מיסטר לינק" הוא הקלולס החביב שימיס את ליבו של הפרוטגוניסט האנטיפת ויהפוך אותו לאדם טוב יותר. סרט מסע לפי מרשם, עם מעט מדי בדיחות, ועם דמויות לא ממש מושכות.
אבל כל הכשרון המרשים שהתקבץ לכאן לא מצליח להציל את הסרט הזה מההרגשה שלי שיש כאן, בבסיס היצירה, משהו קצת אופורטוניסטי. במאי זוכה אוסקר שמקבל הזדמנות לעבוד עם שחקנים מפורסמים ונערצים (שכנראה מעריצים את הבמאי ושמחים לעבוד איתו) – הכל בסדר. עכשיו רק צריך לבנות סיפור סביב כל הסיטואציה הזאת של הערכה הדדית. וזאת הבעיה שלי עם הסרט: במקום סיפור שאליו התקבצו יוצרים, יש כאן יוצרים שהסיפור איכשהו נבנה סביבם, וזה נתן לי הרגשה מאולצת.
איתן 