מיסטר לינק: הביקורת

(שם הסרט במקור: Missing Link)

פסח הגיע, ואיתו הצפה של קולנוע מסחרי שנועד להכניס ידו עמוק אל כיסי ההורים שרק רוצים לתת קצת נחת לילדים הצעירים שלהם. והנה מגיע גם "מיסטר לינק". סרט מצויר לחג, שהטריילר שלו לא נראה מאוד מלהיב. חשבתי כבר לדלג עליו, אבל שני דברים משכו את תשומת ליבי: התגובות החיוביות שהוא מקבל מעבר לים, והעובדה שמדובר בסרט של אולפני לייקה, סוג של תחרות צעירה וחצופה לאולפני פיקסאר. הרי פיקסאר, שכבר נבלעו בתוך דיסני הגדולים, התחילה קצת לזייף: לצד כל "קוקו" מרשים, מגיע "מכוניות 2" מחורר אזניים. לצד כל "הקול בראש", מגיע "הדינוזאור הטוב" הלא כל כך טוב. ולייקה לוקחים את הזמן שלהם, יוצרים יצירות אמנות מלאות חשיבה. "פאראנורמן" היה נהדר. "קובו אגדה של סמוראי" היה מצוין.

אז נתתי ל"מיסטר לינק" הזה צ'אנס בכל זאת. והתוצאה: זהו אכן סרט מאוד מהנה, אבל גם פחות טוב מהסרטים הקודמים של לייקה.

אני חושב שהסרטים של לייקה אוהבים להתעסק בעצם המכניקה של הסיפור. בדרך שבה רעיון קורם עור והופך לסיפור שהופך לסרט. "פאראנורמן" היה טייק-אוף על סרט אימה. "קובו אגדה של סמוראי" היה סרט הרפתקאות על ילד, מספר סיפורים, שמעורב בז'אנר המזרח אסיאתי המפורסם הזה. והנה מגיע "מיסטר לינק", והוא מהווה סוג של חיבור בין דרמת תלבושות אנגלית לבין מערבון אמריקאי. מעין סוג של וריאציה על "מסביב לעולם ב-80 יום", עם קריצה ומודעות עצמית.לחובתו של הסרט אני מרגיש שצריך לומר שהדמויות הפעם משורטטות בשטחיות מתסכלת. הרעים מאוד רעים, והדמות הראשית די מתנשאת ואגואיסטית. "מיסטר לינק" הוא הקלולס החביב שימיס את ליבו של הפרוטגוניסט האנטיפת ויהפוך אותו לאדם טוב יותר. סרט מסע לפי מרשם, עם מעט מדי בדיחות, ועם דמויות לא ממש מושכות.

אבל לסרט הזה יש מודעות עצמית, ידע באמנות הסיפור, והוא משתמש בקונבנציות ז'אנריות כדי ליצור סצינות משעשעות בגלל החיוך וחוסר הרצינות שבהן הוא מתייחס אל הז'אנר. פתאום יש כאן סצינת מכות בבר, שנראה כאילו נלקחה מאלף מערבונים, אבל עם הדמויות המשונות האלו, ועם חוסר רצון בולט להיות מקורי, דווקא בגלל זה הסצינה הזאת עובדת, משעשעת. סרט מסע, מרדף של מתנקש שלומיאל – שוב, מעין וריאציה על סרט מתח אמריקאי, ולכל אורך הסרט, שימוש ברטוריקה בריטית מאובקת בכוונה, ובאסתיקה של סרטי תלבושות אנגלים, כולל עיצוב הרחובות והערים, כובעי הצילינדר, ואפילו השפה המדוברת.

אז אני לא יכול ממש להתייחס ברצינות לעשרות הציטוטים שיש כאן מאלפי סרטים שעשו זאת בעבר (כולל וריאציה מספר 1729 על נגיעת האצבע של ET), אבל הקריצה, הרוח הטובה שבה הכל נעשה – אלו הופכות את הצפיה בסרט הזה לנעימה ומשעשעת בכל זאת. ואז, לקראת הסוף, הסרט הזה מפסיק לצטט מאחרים, ובונה משהו משל עצמו, ופתאום אני מוצא את עצמי יושב על קצב הכסא בסצינה לא קצרה, מצוינת, מותחת, שמוסיפה מכשול למכשול, ויודעת לצאת מזה בכבוד. מאוד בכבוד. עם כל הציטוטים שיש כאן ועירוב הז'אנרים, הסרט הזה יודע גם לסחוף אותי עם עיצוב ויזואלי מרשים, מוסיקה שמשולבת באפקטיביות, וקצב נכון אל סיום מרשים מאוד שעובד בפני עצמו, ללא רפרנסים לשום דבר אחר.

אז לא, אין כאן סרט חד פעמי ויוצא דופן. בסך הכל הערה על דרך סיפור כחלק מז'אנר מוכר ואולי אפילו חבוט, שאמנם חסר פיתוח דמויות עגול לכדי סיפור שיעמוד בפני עצמו, אבל לקראת סוף הסרט משהו בכל זאת עובד, והרוח המשועשעת ששרתה לכל אורך הסרט מושכת אותי פנימה לסיקוונס מתח נהדר. סרט מאוד חביב, וזהו, לא הרבה יותר מזה. אבל זה די הרבה עכשיו, בחופשת הפסח.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s