דוכן הראמן: הביקורת

(שם הסרט במקור: Ramen Teh)

זה לא ממש סרט. יותר כמו הגרסה הקצת יותר סנטימנטלית של גידי גוב ואהרוני מסתובבים בעולם ואוכלים כל מיני דברים.

שזה קצת נחמד, כי בכל זאת, גידי גוב, אבל גם ממש לא מתאים, כי גידי גוב ואהרוני זה בטלויזיה, ו"דוכן הראמן" זה בקולנוע, וזה לא עובד.צריך לומר מראש: צילומי האוכל כאן מרהיבים. וצילומי הנוף כאן יפהפיים. ממש עושים חשק לבקר בסינגפור. אבל ההרגשה שלי היתה יותר כמו של תייר שנמצא באוטובוס עם מדריך שאומר משהו כמו: "אם תסתכלו לימינכם, תראו את המקדש של אלת הפריון. מספרים עליה ש…" (במקרים כאלו אני בד"כ חושב: אוי, תסתום כבר. תן להנות מהנוף. הרי גם ככה אני לא באמת קולט את כל פרטי ההסטוריה הזאת). הסרט הזה הוא בעצם סיור תיירותי חביב אבל חסר כל אלמנט רגשי.

כי אין כאן באמת אנשים. הדמויות מתוארות ברמה כל כך שטחית, ואין להן בכלל מטרה. הסיפור על ה להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת