פרסי אופיר 2019: התחלה

אתר האינטרנט של האקדמיה הישראלית לקולנוע התעדכן היום עם פרטי התחרות של השנה.

ראשית, צריך לומר: מוש דנון נכנע. הוא בא לתפקיד יו"ר האקדמיה עם כוונות להזיז דברים, לשנות, לנער את התחרות. היו אמביציות לקרב את התחרות הזאת לקהל הרחב, לתת רק לסרטים שהופצו להתחרות. אז היו. אחרי התנגדות קשה מאוד מצד חלק מחברי האקדמיה, ואחרי שבשנה שעברה נוצר מעין מיקס לא ברור בחוקי התחרות, השנה תקנון התחרות חזר לשגרה: הרבה סרטים שכמעט אף ישראלי לא מכיר יתחרו על הפרס שאמור להיות הכי יוקרתי בקולנוע הישראלי: פרס האופיר של האקדמיה. אה, והזוכה ייצג את ישראל באוסקר. כי אולי, במקרה, בטעות, מישהו ישים לב אלינו. הרי היום גם הוכרזה רשימת הסרטים שיתחרו בקאן. אין שם אפילו ישראלי אחד (נצטרך לחכות לונציה). בינתיים, השנה הפרופיל הבינלאומי של הקולנוע הישראלי מאוד נמוך: רק "עיניים שלי" של ירון שני (החלק השני בטרילוגיית האהבה, שהקהל הישראלי עדיין לא זכה לראות את החלק הראשון שלה, למעט הקרנה אחת בפסטיבל חיפה) הוקרן בפסטיבל ברלין, וגם "היום שאחרי לכתי" היה באותו פסטיבל. שניהם לא פייבוריטים בעיניי לזכיה.

וגם: אבי נשר התבקש להדליק משואה ביום העצמאות. בסוף השנה שעברה, סרטו הנהדר והמאוד מצליח "סיפור אחר" הוקרן מסחרית בישראל, ומאות אלפי ישראלים ראו אותו (רובם גם אהבו אותו). "סיפור אחר" היה בפסטיבל טורונטו, וזכה לכבוד בינלאומי. אבל "סיפור אחר" לא מתחרה על האופיר. ככה זה.

גם "אהבה בשלייקס" הנורא לא בתחרות. ו"מקוללים" של יבגני רומן (תכף נדבר עליו שוב), שהוקרן לרגע בסוף השנה שעברה גם לא הוגש. וגם "אול אין" החביב שעלה היום למסכים נעדר מהתחרות. ואחד הסרטים הכי מסקרנים השנה – "המוסד" של אלון גור אריה, גם הוא לא משתתף.

אז מי כן?

26 סרטים בליין אפ של האופיר השנה. 8 כבר ראיתי:

"אישה עובדת" של מיכל אביעד. כאן כתבתי על הסרט המכובד אבל הלא מספיק טוב הזה. יופץ ביוני.

"בוקר טוב ילד" של שרון בר זיו. מאוד לא אהבתי (אבל אולי קרן מור למועמדות לשחקנית?). כבר הופץ.

"גאולה" של יוסי מדמוני ובועז יהונתן יעקב. ראיתי את הסרט פעמיים והתרגשתי. מאוד. כבר הופץ.

"הבלתי רשמיים" של אלירן מלכה. סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים בשנה שעברה. הופץ מיד אחרי הפסטיבל ועשה עסקים לא רעים בכלל. סרט לא רע.

"הגולם" של האחים פז. סרט לא רע בכלל, אבל אין לסרט הזה מה לעשות בתחרות האופיר, ולו בגלל שהוא מדבר אנגלית (הרי הסרט הזוכה נשלח לאוסקר בקטגוריית הסרטים בשפה שאינה אנגלית). חני פירסטנברג מצוינת בסרט הזה (ומגיעה לה לפחות מועמדות), וגם ישי גולן טוב מאוד, אבל הסרט הזה לא יקבל שום דבר מהאקדמיה הישראלית. כבר הופץ.

"הצלילה" של יונה רוזנקיאר. הוקרן בשנה שעברה בפסטיבל ירושלים, וגם פרץ החוצה והגיע עד לטורונטו. עדיין לא הופץ. סרט מעניין, אבל בוסרי.

"מילים נרדפות" של נדב לפיד. זוכה פרס דב הזהב של אחד הפסטיבלים הכי גדולים בעולם, בברלין. מוקרן בימים אלו בישראל. אני מסויג ממנו, אבל סביר להניח שהפרופיל הבינלאומי הגבוה שלו יעזור לו בתחרות. ומסתבר שטום מרסייה, השחקן הראשי בסרט, הוא אכן ישראלי, כי הוא הוגש מטעם ההפקה לפרס השחקן (לא-ישראלים לא יכולים להיות מועמדים לפרס האופיר לפי התקנון. כי ככה זה בישראל. אם מרסייה אכן עומד בתנאים, הוא אחד המועמדים המובילים לזכות).

"תל אביב על האש" של סמח זועבי. סרט נהדר שעומד להיות מופץ בחודש מאי. קומדיה חכמה ומאוד אפקטיבית על המצב. אחד המועמדים המובילים בעיניי לזכיה, גם מכיוון שגם הסרט הזה כבר עשה סיבוב בינלאומי נכבד, כולל הקרנה בונציה בשנה שעברה.

אלו 8 הסרטים שכבר ראיתי. נשארו לי רק עוד 18. הכי מסקרנים מביניהם הם:

"מאמי" – קרן ידעיה. מאוד הופתעתי היום שהסרט לא נכלל בליין-אפ של קאן. אני עדיין מצפה בכליון עיניים לסרט הזה, שאמור להיות אופרת רוק פוליטית, ואולי דווקא בגלל תוצאות בחירות האחרונות, הסרט הזה יכול גם להתסיס את הרוחות (אם הוא יהיה טוב. והו, כמה אני מקווה שהוא יהיה טוב. מאוד טוב).

"קולות רקע" – יבגני רומן. הסרט הזה עושה עכשיו הקרנות נסיון סגורות, והתגובות שהגיעו לאוזני מצוינות. סיפור שאמור להיות מצחיק-עצוב, על עולים לא צעירים מרוסיה שמאבדים את דרכם בארץ החדשה הזאת, ישראל.

"נולדתי בירושלים ואני עדיין חי" – דוד אופק, יוסי עטיה. קומדיה רומנטית שהתקציר שלה הזכיר לי סרט קצר שראיתי פעם שנקרא "יונה סידס מורה דרך"  (אסף ברנשטיין ביים). בסרט של אופק, בחור צעיר מוצא תעסוקה בהדרכת תיירים לנקודות ציון בירושלים שבהן התרחשו פיגועים. ואז הוא מתאהב במישהי. בגלל שדוד אופק נוהג לנדוד בין דוקומנטרי לעלילתי, אני לא שולל מוקיומנטרי, כמו אותו "יונה סידס".

"ברזיל אהובתי"  – חורחה גורביץ'. אני מודה שיצא לי לפגוש את גורביץ' כמה וכמה פעמים, ומצאתי שטעמינו לא מסונכרנים. ולמרות זאת, סרט על כדורגל, ועל ברזיל, ועל אנשים ישראלים שאוהבים כדורגל ברזילאי – אני שומע על הפרויקט הזה כבר כמה שנים, ועכשיו, כשהוא מוכן, הוא נשמע כמו חגיגת כיף ורגשות.

"בשורות טובות" – ארז תדמור. הבמאי הזה הוכיח כבר כמה וכמה פעמים שהוא יודע את העבודה, והוא כבר הביא כבר כמה וכמה פרסי אופיר לעצמו ולשותפיו ליצירה. הפעם הוא מביא סיפור אישי על זוג המתקשה להרות. רועי אסף (שזכה בפרס אופיר על משחקו ב"ארץ פצועה" של תדמור) משחק גם כאן בתפקיד הראשי. אסף גם השתתף בכתיבת התסריט. נלי תגר ("אפס ביחסי אנוש", "החטאים") משחקת את בת זוגתו.

"קצפת ודובדבנים" – גור בנטביץ'.  גור בנטביץ' מביים את גור בנטביץ' בתפקיד שהוא כנראה סוג של וריאציה על גור בנטביץ' – במאי שסרטו האחרון לא הצליח (למרות שהיה אחלה סרט. זוכרים את "לרדת מהעץ" הנהדר?) שיוצא למסע סהרורי ברחובות תל אביב (ובנטביץ' וסהרורי הולך טוב ביחד). יהיה הרבה אנרגיה, והרבה שמח, ואולי קצת מרגש. מקווה שיהיה גם טוב מאוד.

"ימים נוראים" – ירון זילברמן. סרט על רצח רבין. מנקודת המבט של הרוצח. התקציר לבדו מסקרן מאוד. זילברמן כבר עשה סרט דוקומנטרי שזכה להצלחה ("הכח לשחות"), וסרט עלילתי אחד מכובד בהוליווד ("כלים שלובים", עם פיליפ סימור הופמן). זילברמן גם כתב את התסריט, ביחד עם רון לשם ("בופור").

ואחרון חביב

"15 שנה" – יובל הדדי. לא מכיר את האנשים העוסקים במלאכה כאן, אבל משהו בתקציר של הסרט הזה מסקרן אותי. סיפור על גבר מצליח בן 42 שחייו נכנסים לסחרור כאשר בת זוגתו נכנסת להריון. איכשהו נדמה לי שיהיה כאן מבט מעניין על גבריות במשבר. עודד לאופולד בתפקיד הראשי, אודי פרסי ("10% ילדה שלי") בתפקיד משנה.

בשטח הדוקומנטרי, 12 סרטים מתמודדים על הפרס בקטגוריית הפיצ'ר הדוקומנטרי, אבל הפרס שם כנראה ילך ל"יונתן אגסי הציל את חיי" של תומר הימן (עם סיכוי קטן להפתעה מצידו של "קינג ביבי" או מהצד של "אורי זהר חוזר"). 18 סרטים מתמודדים על פרס הדוקו הקצר, אבל לא ראיתי אף אחד מהם.

הקרנות האקדמיה יתחילו ב-12 במאי, ויימשכו עד אמצע יולי. נתראה בצד השני של המנהרה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פרסי אופיר 2019: התחלה

  1. אני לא כל כך הבנתי למה לא הכללת את "מילים נרדפות" בהצלחותיו של קולנוע ישראלי בעולם השנה? גם אם הסרט הוא בחלקו צרפתי ודובר צפרתית הרי כל הצוות הבכיר הוא ישראלי….
    לגבי פסטיבל קאן, כרגיל זאת לא הרשימה המלאה ויתווספו אליה עוד סרטים אם כי אני לא רואה סיבה לכך שיחכו אם הודעה רשמית על סרט ישראלי לכן הציפיות נמוכות (אבל יש גם תחרויות צדדיות).

  2. מצחיק לא להזכיר את "מילים נרדפות" סרט של במאי ישראלי על ישראל שזכה בהישג הכי יוקרתי בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s