מה הסיכוי?: הביקורת

(שם הסרט במקור: Long Shot)

את הסרט הזה הלכתי לראות למרות שהוא לא מסוג הסרטים שאני רואה בדרך כלל. אני משתדל להימנע מהקומדיות האיכסיות שמראות את הגברים האמריקאים בשיא האינפנטיליות שלהם, כי הן משתדלות להגעיל אותי בכח מבלי באמת לומר משהו עמוק. ואני לא מחבב את ההתפלשות הזאת בבוץ (או בנוזלי גוף אחרים).

אבל, מסתבר, ש"מה הסיכוי" הוא חיה קצת שונה. אמנם יש כאן את סת' רוגן, שהוא אחד מאבותיה המייסדים של הקומדיה האמריקאית הזאת שאני לא כל כך אוהב, והרוגן הזה עושה גם כאן את השטיק שלו, ולכן גם לוקח לסרט להיכנס להילוך נכון, אבל, בסופו של דבר, מדובר בקומדיה רומנטית מתוקה, מהסוג שכמעט ונשכח שיודעים לעשות בהוליווד.ראשית, צריך לומר שמינון ההגעלות בסרט הזה הוא מינימלי. יש כאן אפילו סיפור על שלשול קטלני, אבל לא מראים אותו (אם זה היה בסרט אחר של רוגן, אני מניח שהיינו רואים גם את זה). אבל אני חושב שכל העניין הזה שדוחה אותי בד"כ מוכנס כאן לקונטקסט, ויש לו צידוק מעבר לקטע הזה של ההגעלה עצמה. כי אנחנו, הרי, אנשים. בני אדם. בני אנוש לא מושלמים. אנחנו, מדי פעם, עושים דברים לא מנומסים. יש לנו גזים, באופו טבעי, אז אנחנו מפליצים. סקס, למשל, יש בו גם כל מיני צדדים לא, איך נאמר, לא אטרקטיבים. אחד מרגעי השיא של הסרט נוגע בסצינת אוננות, למשל. זה גם דבר שאנחנו עושים.

אז השאלה היא: האם כשמישהו תופס אתכם ברגע מביך, האם תנסו לעשות את המעשה המנומס ולהתנצל, לנסות להחביא, להצניע, או שתודו בכך שאתם אנושיים, ולא תתנצלו על זה? ו"מה הסיכוי", באופן חכם למדי, מכניס את השאלה הזאת ל להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת