לולה 2019: הזוכה

אתמול אחה"צ התקיים בגרמניה טקס חלוקת פרסי הלולה של האקדמיה הגרמנית לקולנוע. את הפוסט הזה יכולתי בעצם לכתוב כבר אתמול בערב. אבל חיכיתי עד שלוש בלילה. יכולתי לבדוק את רשימת הזוכים כבר אתמול בערב, אבל רציתי לראות את הטקס, אז חיכיתי עד 11 בלילה שעון גרמניה (חצות שעון ישראל), וראיתי בערוץ ZDF את השידור החי-דחוי.

הטקס היה ענייני, יפה לעין, לא בזבז יותר מדי זמן, ונתן הרגשה שיש הרבה אהבה וכבוד בגרמניה לקולנוע המקומי. את רשימת המועמדויות סקרתי כאן לפני כחודש וחצי, ובמהלך הצפייה בטקס היה נדמה שהאקדמיה הגרמנית מפזרת את פרסיה לכמה סרטים, אבל לקראת הסוף סרט אחד צבר מומנטום, והפך להיות הזוכה הגדול של הערב, והוא:

"גונדרמן" (Gundermann) בבימויו של אנדריאס דרזן, סיפורו האמיתי של גרהארד גונדרמן, זמר רוק-פולק במזרח גרמניה של שנות ה-80, בזמנים שגרמניה היתה מחולקת למערב דמוקרטי, ולמזרח קומוניסטי. גונדרמן היה זמר שהאמין בכל ליבו בערכים הקומוניסטים, ולצד אמנותו הוא המשיך לעבוד במכרה הפחם, כי הערכים הסוציאליסטים מקדשים את העבודה. זה לא אומר שהקומוניזם יעשה לו הנחות, והמשטרה החשאית תגיע גם אליו.

לכאורה נדמה לי שיש כאן עניין גרמני פנימי, שיעניין בעיקר את מי שמכיר את השירים של הזמר הזה, אבל הבמאי של הסרט הזה, אנדריאס דרזן, כבר הוכיח בעבר שהוא מיומן, וסרטיו זכו בפרסים, כולל בלולה של האקדמיה הגרמנית, כך שמאוד יכול להיות שיש בסרט הזה יותר ממה שנראה במבט ראשון.

"גונדרמן" הוא הזוכה הגדול של טקס פרסי הלולה של גרמניה לשנת 2019, והוא אסף לחיקו 6 פרסים: פרס הסרט הטוב ביותר, שחקן, בימוי, תסריט, תלבושות, ועיצוב אמנותי.

היריב העיקרי של "גונדרמן" היה "סטיקס" (Styx), סיפורה של אשה שיוצאת לשיט סולו, ומגלה בדרכה ספינת מהגרים לא חוקית שנקלעה למצוקה. מכל הכיוונים אוסרים עליה להתערב, אבל מצפונה לא מאפשר לה. "סטיקס" זכה ב-3 פרסים: פרס השחקנית, צילום, וסאונד.

הרבה אהבה הורעפה בטקס על הסרט "הילד צריך אויר צח" (Der Junge muss an die Frische Luft), סיפור ילדותו של קומיקאי ידוע בגרמניה בצל מחלתה של אימו. אפילו הילד, השחקן הראשי בסרט, עלה לבמה כדי להגיש את אחד הפרסים. מסתבר שהסרט מאוד הצליח בקופות בגרמניה, אבל האקדמיה הגרמנית נתנה לסרט הזה רק פרס אחד – לשחקנית המשנה.

"כפפת הזהב", סרטו האחרון של פאתיח אקין, זכה גם הוא רק בפרס אחד – לאיפור.

וסרט דוקומנטרי שנקרא "על אבות ובנים" (Of Fathers and Sons), המספר על ילד אחד הגדל בסוריה לאב שפעיל בדעאש – הסרט הזה זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, והפתיע וזכה גם בפרס העריכה (שנה שניה ברציפות שסרט דוקומנטרי לוקח גם את פרס העריכה).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s