דוקאביב 2019: XY צ'לסי

(שם הסרט במקור: XY Chelsea)

יש כאן חומר לסרט מצוין. יש כאן חומר לשלושה סרטים מצוינים. התוצאה היא סרט אחד ארוך, מייאש, מבולגן, מתסכל, מעצבן, ופשוט סרט רע.

גיבורת הסרט היא צ'לסי מאנינג. לשעבר בראדלי מאנינג. היא היתה פעם גבר והפכה לאשה. זה תמיד מעניין לדעת איפה היתה הנקודה שבה הגיעה להחלטה לעשות את הצעד הזה, מה דחף אותה לזה, מה היו הקשיים בדרך, מה יחס הסביבה למהלך, ומה המצב שלה כיום, אחרי שהתהליך הושלם.

שום דבר מזה אינו בסרט.

גיבורת הסרט היא צ'לסי מאנינג. לשעבר בראדלי מאנינג. חייל/ת בצבא האמריקאי שהוצב/ה בעירק, שבמהלך שירותו/ה הצבאי הגיע/ה להבנה שהצבא האמריקאי מבצע, למיטב שיפוטו/ה, פשעי מלחמה, ובעקבות כך הגיעה ההחלטה להדליף מסמכים שחושפים את זה לעולם דרך וויקליקס.

הרבה מזה יש בסרט, אבל בבלגן אטומי.

יש גם סיפור שלישי, שמתחיל רק במערכה השלישית. סיפור על צ'לסי מאנינג, לשעבר בראדלי מאנינג, טרנסג'נדרית שמחליטה לרוץ לסנאט. באקלים השונא הנוכחי, יש כאן סיפור גדול.

והסיפור הזה מקבל את אותו טיפול רופס ששני הסיפורים האחרים מקבלים.כשמתחיל הסיפור השלישי (כאמור, רק ממש לקראת הסוף), רק אז הסרט עושה את הקישור המאוד צולע בין שני הסיפורים האחרים שמפריעים אחד לשני. הקישור מגיע דרך האקטיביזם. מסתבר שצ'לסי היא אשה ש להמשיך לקרוא

דוקאביב 2019: לאה צמל, עורכת דין

הסרט הזה מתסיס את הרוחות מעצם קיומו: הנצחת פועלה של עורכת דין שבעקשנות ובמסירות מייצגת מפגעים, מרצחים, טרוריסטים. פלסטינים. אבל אם זה כל מה שהיא עושה, אם זה סיכום כל פועלה, הרי אין לנו באמת על מה לדבר. ואולי עצם קיומו של הסרט הזה, עם כל האנטי המובנה אליו, אולי הקיום שלו הכרחי? אולי אני חייב לפחות להקשיב, לנסות להבין, לפני שאני פוסל?הרי כשלאה צמל נשאלת האם היא תומכת במאבק המזוין הפלסטיני, היא מתעלמת במופגן מהשאלה. היא טוענת שהכל, אבל הכל, זה בגלל הכיבוש. האם כיבוש אכן מצדיק פיגועים, רצח, יריות, ודקירות של יהודים בישראל רק בגלל שהם יהודים? בישראל? האינסטינקט של רובנו הוא לומר: לא, מה פתאום. הרי אפילו המנהיג הפלסטיני, אבו מאזן, אמר כמה וכמה פעמים שהוא מתנגד לצורה הזאת של ההתנגדות. ובכל זאת, במשך שעה ו-48 דקות הסרט הזה מנסה להבין את הדמות המאוד לא קונבנציונלית הזאת.

הרי אני תל אביבי. חי חיי נוחות (עד כמה שניתן תחת השלטון הזה). מה אני יודע על חיים תחת דיכוי, מה אני יודע על מציאות יומיומית של חיים תחת כיבוש שנמשך כבר יותר מ-50 שנה? עד כמה אני יכול לבוא ולומר, ממקום מושבי הנוח, שמה שלא יהיה, אסור להרוג?

לאה צמל מוצאת בתוכה מספיק חמלה כדי לנסות ולהגן בבית משפט על אנשים שפגעו, שניסו לפגוע, שיצאו למסע כדי לפגוע, ביהודים רק בגלל שהם יהודים. הסרט הזה מנסה לנסות להבין את האשה הלא קונבנציונלית. והיא אכן מתגלה כ להמשיך לקרוא