דוקאביב 2019: הרוח של פיטר סלרס

(שם הסרט במקור: The Ghost of Peter Sellers)

מכירים את הסרטים האלו שמתחילים עם ההבטחה: אתם הולכים לשמוע עכשיו את הסיפור הכי מדהים ששמעתם בחייכם! אתם הולכים לראות את הסרט הכי מפחיד שראיתם אי פעם! אתם לא תרדמו אחרי הצפייה בסרט הזה! אתם לא תשכחו אותו! מכירים כאלו?

אז כזה הוא הסרט הזה. רק שההבטחות האלו נמשכות הרבה אל תוך הסרט, וכשהוא כבר מתחיל לספר את הסיפור (באיטיות מתסכלת), אתה מגלה שהוא לא באמת מקיים את ההבטחה שלו לסיפור כזה מדהים.כי כן, פיטר מיידק מספר כאן את הסיפור של ההפקה הכי סיוטית שהיתה לו בחייו (והאיש כבר בן 82. הוא עשה כמה הפקות). ואחרי אין ספור הבטחות לספר על ההפקה הכל כך נוראית הזו, הוא מתחיל. לסרט קוראים "הרוח של פיטר סלרס", כלומר, בשם הסרט יש כוונה לשים את כוכב ההפקה הנוראית הזו במרכז הסיפור. כאז, גם עכשיו, השם הגדול של הקומיקאי הפסיכי הוא זה שאמור למכור כרטיסים. אבל כבר מהתחלה אנחנו מגלים שחלק מהאשמה נופל על הבמאי עצמו, ועל צוות ההפקה. הסרט לא היה אמור לצאת להפקה עם תסריט לא גמור, וגם ההכנות הטכניות לא היו מספיקות (הספינה שעליה התקיימו חלק ניכר מהצילומים שבקה חיים די מהר).

לזכותו של הסרט צריך לומר שהוא כן מנסה לתת לפיטר סלרס איזשהו מוצא, איזשהו תירוץ להתנהגות ההרסנית שלו. הוא היה פרפקציוניסט, והמצוינות שלו נבעה מחוסר התפשרות על הפרטים; הוא בדיוק נפרד מהאהבה האחרונה שלו, והוא היה מדוכא; הוא לא היה בקו הבריאות; ועוד כהנה וכהנה תירוצים להתנהגות שהיתה סנסציונית והפכה את העבודה על הסרט הזה קשה מאוד.

אבל הסרט הדוקומנטרי הזה מותח את גבולות הסבלנות שלי. כל אנקדוטה, כל פרט מאותה הפקה שאמור לקדם את הסיפור קדימה, לוקח זמן ארוך מדי עד שהוא מגיע, יש רווח גדול מדי בין הסצינות, והעריכה לא באמת לוחצת על הנשמה, לא באמת מבהירה לי עד כמה היה קשה שם. והצילומים מתוך הסרט שכן מופיעים בסרט מגלים לי שיש כאן בעצם חומר לקומדיה לא רעה בכלל (שכראה לא ממש התחברה לכדי משהו קוהרנטי בחדר העריכה, אבל הי, גם סרטי מונטי פייטון מאותה תקופה היו אוסף של טירוף פסיכי, והסרטים שלהם הם מהקומדיות הכי מצחיקות שאני מכיר). יש אפילו רגע בסרט שבו הבמאי מתחיל לספר לי על כך שהוא בעצם ניצול שואה. מה הקשר, לעזאזל?! במקום להזיז את הסיפור קדימה, להפסיק להבטיח לי את הסיפור הגדול ביותר שאני אשמע אי פעם, ובמקום להתרכז במה שקרה על הסט ולהאיץ את הקצב כדי שאני ארגיש בעצמי באולם עד כמה ההפקה הזאת היתה סיוטית, הסרט הזה לוקח את הזמן, והוא מאבד אותי בדרך.

"הרוח של פיטר סלרס" הוא לא טוטאל לוס. יש כאן חומר מאוד מעניין, וכרונולוגיה של מאחורי הקלעים של הפקת סרט בעבר (ואולי גם בהווה), רק שהיה צריך לערוך אותו אחרת, ולתת לי להרגיש את חוסר האונים של הבמאי על הסט.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s