דוקאביב 2019: כאן מייק וואלאס

(שם הסרט במקור: Mike Wallace Is Here)

הסרט הזה לוקח על עצמו משימה רצינית: לעשות פרופיל של עיתונאי ותיק ומוכר בציבוריות האמריקאית, ולבדוק דרך עבודתו האם האגרסיביות העיתונאית, שהיתה סימן ההיכר של העיתונאי הזה, היא גם זו שהביאה לריאקציה, לאגרסיביות גם מהצד המבוקר (מהשלטון), אגרסיביות שכזו שבינתיים קשה למצוא לה תשובה. כוחניות שמשתמשת בממון הרב של הספונסרים שלה לא רק כדי לאיים בהליכים משפטיים, אלא כדי ממש לשלוט בתקשורת נגדית, ולמעשה להקים כלי תקשורת שהוא השופר של השלטון, וכזה שמכריז על כל אדם שמחזיק בדעות נוגדות לשלטון כלא רלוונטי, או בעצם, כמתנגד שלטון אקטיבי (שקרן, פייק ניוז).את כל זה אומר הסרט הזה כבר בסצינת הפתיחה. יושב לו נושא הסרט, מייק וואלאס, מול ביל או'ריילי, מגיש ותיק ברשת השלטון האמריקאית, פוקס ניוז (המקבילה הטלויזיונית האמריקאית של "ישראל היום"), ושומע מאו'ריילי שאת השיטות שמנחות את השלטון היום הוא למד בעצם מוואלאס בעשרות השנים שהוא משרת את הציבור כעיתונאי חושף שחיתויות.

אז לסרט הזה יש סצינת פתיחה מרשימה ומבטיחה, ואז מגיעות כותרות הפתיחה על רקע מוסיקה קצבית וחיתוכי תמונה מהירים. אחלה. אבי בלקין שביים את הסרט האמריקאי הזה הוא בכלל ישראלי שנובר בארכיון האמריקאי, והוא עושה את זה באנרגיה וברצון ניכר ללמוד, אבל הוא גם נותן לאנרגיה הזאת לרדד את הסרט ולהפוך אותו לכרוניקה של אדם, ולא של מפעל חייו.

כי הסרט הזה משתמש ב להמשיך לקרוא

דוקאביב 2019: מריאן ולאונרד – מילים של אהבה

(שם הסרט במקור: Marianne & Leonard – Word of Love)

הייתי פעם בהופעה של דני רובס. לפני אחד השירים הוא אמר: "לשיר הבא קוראים 'אל תכעסי עלי'. אחת השורות בשיר אומרת 'תני לי לשמוע איך התינוק בועט בפנים'. התינוק הזה יושבת עכשיו בשורה הראשונה. היא בת 21".

דבר דומה מתרחש בסוף הסרט הזה על לאונרד כהן ומריאן איהלן. בסוף חייהם, לאונרד כהן עומד על הבמה, שר את "היי שלום, מריאן", ונושא השיר, מריאן איהלן, עכשיו כבר אשה מבוגרת, עומדת בקהל ודומעת. אבל זה לא רק סרט סנטימנטלי שכזה.ברמה הבסיסית הסרט הזה מסתכל על הקריירה הארוכה של לאונרד כהן ז"ל דרך הפריזמה של סיפור האהבה רב התהפוכות שלו עם אותה מריאן (ז"ל גם היא). ואני מניח שמי שמכיר את השירים של כהן (ויש לי כמה אלבומים שלו בבית) יתחבר לסרט יותר מאלו שאינם, אבל גם לאלו הצעירים יותר שלא מכירים, אבל הנפש שלהם פתוחה לספוג, כדאי לנסות ולבדוק את הסרט הזה.

כי לא מדובר כאן רק בסיפור אהבה, ולא מדובר כאן רק בסקירה של קריירה של אמן, מצליח ככל שיהיה. במהלך הצפייה בסרט חשבתי על הטבע האנושי. חשבתי על האפשרות שאדם, כל אדם, יחווה רגעים של שמחה. אושר עילאי. הרגשה של שהייה בגן עדן. חיים במקום חלומי, שנותן לך את כל מה שתרצה. האם הנפש האנושית בכלל יכולה לעכל חסד שכזה?

כי אם מסתכלים על סיפור האהבה השבור הזה בין לאונרד למריאן, התשובה היא להמשיך לקרוא