דוקאביב 2019: כאן מייק וואלאס

(שם הסרט במקור: Mike Wallace Is Here)

הסרט הזה לוקח על עצמו משימה רצינית: לעשות פרופיל של עיתונאי ותיק ומוכר בציבוריות האמריקאית, ולבדוק דרך עבודתו האם האגרסיביות העיתונאית, שהיתה סימן ההיכר של העיתונאי הזה, היא גם זו שהביאה לריאקציה, לאגרסיביות גם מהצד המבוקר (מהשלטון), אגרסיביות שכזו שבינתיים קשה למצוא לה תשובה. כוחניות שמשתמשת בממון הרב של הספונסרים שלה לא רק כדי לאיים בהליכים משפטיים, אלא כדי ממש לשלוט בתקשורת נגדית, ולמעשה להקים כלי תקשורת שהוא השופר של השלטון, וכזה שמכריז על כל אדם שמחזיק בדעות נוגדות לשלטון כלא רלוונטי, או בעצם, כמתנגד שלטון אקטיבי (שקרן, פייק ניוז).את כל זה אומר הסרט הזה כבר בסצינת הפתיחה. יושב לו נושא הסרט, מייק וואלאס, מול ביל או'ריילי, מגיש ותיק ברשת השלטון האמריקאית, פוקס ניוז (המקבילה הטלויזיונית האמריקאית של "ישראל היום"), ושומע מאו'ריילי שאת השיטות שמנחות את השלטון היום הוא למד בעצם מוואלאס בעשרות השנים שהוא משרת את הציבור כעיתונאי חושף שחיתויות.

אז לסרט הזה יש סצינת פתיחה מרשימה ומבטיחה, ואז מגיעות כותרות הפתיחה על רקע מוסיקה קצבית וחיתוכי תמונה מהירים. אחלה. אבי בלקין שביים את הסרט האמריקאי הזה הוא בכלל ישראלי שנובר בארכיון האמריקאי, והוא עושה את זה באנרגיה וברצון ניכר ללמוד, אבל הוא גם נותן לאנרגיה הזאת לרדד את הסרט ולהפוך אותו לכרוניקה של אדם, ולא של מפעל חייו.

כי הסרט הזה משתמש בטכניקה הקליפית והקצבית לכל אורך הסרט, וכך אין מספיק זמן לדרמה להיבנות, אין מספיק התרכזות ברגעים חשובים בחיי האדם הזה, וגם במקומות שיש, נדמה שאין עצירה של הריצה הקצבית הזו כדי להקשיב, להתרגש, להבין, ולהמשיך הלאה. למשל, מייק וואלאס נשאל כמה פעמים במהלך חייו אם ניסה להתאבד. הוא הכחיש כמה וכמה פעמים. הסרט הדוקומנטרי הזה מקבץ את הפעמים האלו למקשה אחת, עד שמגיע רגע אחד שמשנה את הכל, אבל מכיוון שהכל מהר מדי, קצבי מדי, עם טריקים ויזואלים שונים (בעיקר ספליט סקרין, אבל לא רק), האפקט הדרמטי נעלם, ובמקומו יש רק צבירת מידע, שהיא מרשימה למדי בפני עצמה, אבל לא באמת עונה על השאלה מפתיחת הסרט, ולא מתגבשת לכדי שום אמירה בעלת משקל על מקצוע העיתונות אז והיום (באמריקה, ובעולם כולו).

לא מדובר בסרט רע, וכן מדובר בסרט מעניין, אבל זה בידור שטוח, עשוי היטב אמנם, אבל כל שאיפה שיש לסרט הזה לרגש או ללמד אותי משהו על הנושא החשוב הזה היא שאיפת שווא.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “דוקאביב 2019: כאן מייק וואלאס

  1. שמחתי שראיתי שיש סרט תיעודי על מייק וואלס.
    עוד יותר הופתעתי שהבמאי ישראלי.
    התאכזבתי שהרזומה שלו כולל רק פרט אחד – התסריט לסרט "דן הבלץ" בכיכובו של משה דץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s