דוקאביב 2019: ג'ון ויוקו – רק שמיים מעל

(שם הסרט במקור: John & Yoko: Above Us Only Sky)

איזו אכזבה.

אני מכיר את המוסיקה של הביטלס. של ג'ון לנון. גיליתי אותה בגיל 17 (אני היום בן 46). קשה לחדש לי בעניין. קניתי דיסקים שלהם. ראיתי סרטים. אני מכיר את השירים בעל פה. אוהב אותם. היה מסקרן הסרט הזה, כי, לכאורה, היו אמורים להיחשף בהם צילומים שטרם נראו. אחורי הקלעים של יצירת האלבום Imagine ב-1971.

אבל הסרט הזה כל כך מבולגן. אחרי אקספוזיציה לא קצרה, חשבתי שהקונספט של הסרט יהיה מעקב אחרי שגרת החיים במקום המרוחק הזה, טיטנהרסט, מקום שאליו ג'ון ויוקו ברחו מהשאון של הביטלמניה. ואכן, למרות שהסרט הזה מציף על פניו כל מיני מונחים טכניים של נגינה שאני לא ממש מבין, יש כאן מעקב מעניין אחרי בנייתם של שירים שהפכו לקלאסיקות. כמו "מייקינג אוף" של סרט.ואז הסרט הולך קדימה ואחורה בזמן, כמו אדם שמספר סיפור ואז אומר משהו כמו: בשביל להבין את זה, צריך לחזור אחורה – וכל הצילומים שכבר ראיתי בסרטים אחרים, של מלחמת ויטנאם, ושל ג'ון ויוקו בהפגנות, ושל הישיבה שלהם במיטה, ושל האדם פגוע ההלם שהופיע פתאום בביתם – את כל אלו כבר ראיתי במקומות אחרים, ואלו הן רק חזרות שלא הוסיפו דבר.

מה שכן חדש כאן הוא הקרדיט שהוא מעניק ליוקו אונו. זאת היא שאחראית, במידה מסוימת, ל-Imagine. זאת היא שמדברת דרך ג'ון לנון (וכמובן שכדי להסביר את הנקודה הזאת, הסרט חוזר אחורה ליפן של 1945. מיותר). וסצינה יפהפיה אחרת בסרט היא הקלטת Jealous Guy, שם הבמאי עושה איזושהי מניפולציה על הסאונד שמוציאה אל פני השטח את הרגש של השיר הזה. הסצינה הזאת נשארת בטיטנהרסט, עושה את העבודה שלה מתוך החומרים שבתוך האחוזה המרהיבה הזאת, והיא בולטת בסרט מכיוון ששאר זמן המסך בסרט המאוד מבולגן הזה מתפזר כל הזמן לכיוונים שונים ומשונים, ומאבד אותי מהר מאוד, כי הוא לא ממש מפוקס על מה שהוא רוצה. הרי לא מדובר על כרוניקת החיים של לנון (הסרט מתחיל הרבה אחרי הביטלמניה, ומסתיים הרבה לפני הרצח), וגם אם הסרט כן נותן מקום ליוקו אונו, המקום הזה הוא עדיין משני לזה של ג'ון ולכל נגניו, כך שהגילוי הזה עליה הוא אולי יפה, אבל לא באמת אפקטיבי רגשית, כי הוא נמצא בתוך ים של חומר מעורבל באי-סדר מתסכל.

המוסיקה של ג'ו לנון היא נצחית, גם עכשיו, קרוב ל-50 שנה אחרי אותה תקופה שבה הוא הקליט את Imagine. חבל שהסרט הזה מתפזר, לא באמת מתרכז באותו אלבום, לא באמת יודע מה הוא רוצה להוציא מתוך החומר המצולם הרב, והוא תופס מרובה ולא תופס בכלל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s