דוקאביב 2019: אפולו 11

(שם הסרט במקור: 11 Apollo)

זה היה אמור להיות תיעוד מלהיב של צילומים שטרם נחשפו ממסעה של החללית אפולו 11 לירח, לפני קרוב ל-50 שנה. זה היה אמור להיות מלהיב. אבל זה לא. זה נייטרלי.

הסרט הזה מציב זה לצד זה את צילומי החללית במסע לירח, ואת מרכז הבקרה ביוסטון טקסס. המון צילומים של אנשים שאני לא מכיר ולא לומד להכיר, עם שמות תואר של מקצועות שאני לעולם לא אבין ולא מנסים אפילו להסביר לי במהלך השעה וחצי של הסרט, ועל ידם, צילומים מהמסע של החללית לירח, רק כמעט בלי האנשים שהיו באותה חללית. למעשה, אני חושב שרואים את פניהם של האסטרונאטים שעשו את המסע ההסטורי הזה רק פעמיים במהלך הסרט – לפני ההמראה, ואחרי הנחיתה חזרה בכדור הארץ.למעשה, מדובר בכרוניקה מלאת מושגים טכניים ומושגים מקצועיים, כולל איורים מסבירים בגוף הסרט (ושעון עצר המוצג על המסך לקראת כל שלב במסע הזה). וכך אין אנשים בסרט הזה, יש רק תיאור מסע. אין דרמה. וזה לא שהסרט הזה לא מנסה. יש שימוש אינטנסיבי במוסיקה, שימוש שמנסה בצורה מלאכותית להעלות את הדרמה (זה עובד רק פעם אחת – השקטת המוסיקה וסאונד של דפיקות לב במהלך ההמראה). המוסיקה היא כמובן אלקטרונית, כי כבר התרגלנו למוסיקה שכזאת שמלווה סרטי חלל (המוסיקה יפה כשלעצמה, אבל זאת כבר קלישאה לשים מוסיקה כזאת שתלווה צילומי חלל).

ובכלל, אני ציפיתי לשקט. ציפיתי למבט משתאה ב להמשיך לקרוא