קו פרו 2019: ממשיכים למרות הכל

היום התקיים בתל אביב אירוע הפיצ'ינג השנתי של פורום קו פרו הישראלי. השנה זו השנה ה-21 ברציפות שבה מגיעים לכאן משקיעים ומנהלי תוכן מכל קצוות העולם כדי לשמוע, לייעץ, ואפילו להשקיע ביצירה דוקומנטרית ישראלית. בשנים שעברו נוצרו בעקבות האירוע השנתי הזה עשרות סרטים ישראלים, בחלקם ממש מצוינים, זוכי פרסים (כולל אפילו מועמדויות לאוסקר), ובאופן כללי, האירוע הזה קידם את היצירה הישראלית בצורה משמעותית.

ועם זאת, צריך לומר שעצם קיומו של האירוע השנה הוא הישג בפני עצמו. כחודשיים אחרי קו-פרו 2018 נפטרה ארנה ירמות, שהיתה היוזמת, המפיקה, המארגנת, ובכלל הרוח החיה מאחורי כל המפעל המפואר הזה למשך כל עשרים שנות קיומו. והנה השנה האירוע הזה ממשיך לחיות ולהתקיים, למרות מותה של האשה שהגתה אותו. צריך לומר הרבה מילים טובות לאסנת עדן, שהגיעה לקו-פרו מכאן 11, נכנסה לנעליים גדולות מאוד, והרימה אירוע מכובד ומרשים. אמנם כמות הפרויקטים שהוצגה בפני האורחים מחו"ל היתה קטנה יותר מהרגיל (בדרך כלל אירוע הפיצ'ינג נמשך על פני יומיים, וכלל למעלה מ-20 פרויקטים. השנה הוצגו באירוע רק 14 פרויקטים, והוא נמשך על פני יום אחד מרוכז), אבל האירוח, שמצא הפעם אכסניה חדשה ונעימה בנוה צדק, היה מסביר פנים, מקצועי, וכולם באו בנפש חפצה לשמוע ולעזור לקולנוע הדוקומנטרי הישראלי להמשיך ולכבוש שיאים.למרבה הצער, ולמרות שהאורחים מחו"ל דווקא אהבו את רוב הפרויקטים שהוצגו בפניהם, אני מצאתי את רוב הסרטים שנמצאים בתהליך עבודה חצי אפויים, לא ממש מעניינים, או מעניינים אבל עדיין בתהליך גיבוש של סגנון ואפילו נראטיב (כלומר – כל הפרויקטים ידעו את הסיפור המרכזי, אבל רובם לטעמי לא היו סגורים על מה בדיוק הם הולכים להתמקד). ובכל זאת, מבין הסרטים שנמצאים בתהליך הפקה והוצגו היום בפני פורום המשקיעים הבינלאומי, אלו הם הפרויקטים שהכי מסקרנים אותי, אלו שאני אחפש בדוקאביב 2020-21:

דוקטור מוריס – בימוי איתמר אלקלעי ומיטל צביאלי

זה סיפור יוצא דופן. איש בשם דוקטור מוריס היה טייס בחיל האוויר הבריטי במלחמת העולם השנייה. בגיל 40 הוא התחתן עם להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת