אדוני: הביקורת

(שם הסרט במקור: Sir)

אם לומר את האמת, לא ציפיתי להרבה מהסרט הזה. סיפור אהבה בלתי אפשרי בין בחור מהמעמד הגבוה לבחורה מהמעמד הנמוך. אני מכיר סרטים כאלו. יצרו לא מעט כאלו. וגם אם החידוש הוא שהסרט הזה מגיע מהודו, ומתרחש בהווה, ולא במאה ה-19 באנגליה, למשל, זה עדיין אמור להיות אותו סיפור.

ובכל זאת, חשבתי שאם הסרט הזה יהיה עשוי טוב, סיפור האהבה הזה ירגש אותי. הסרט הזה לא עשוי טוב.

ומכיוון שהוא מתרחש בהווה, חשבתי שאולי גם אלמד משהו על הודו של היום. את זה יש אולי ב"אדוני", אבל ממש בקטנה.כי אם מדובר בסיפור אהבה, הסיפור הזה כמעט ולא קיים בסרט. מדובר בסרט לא ארוך. כשעה וחצי. הצהרת האהבה הראשונה, הנשיקה, מגיעה רק לאחר כשעה. וזה אומר שני דברים: שעד אותה נשיקה הסרט הזה די עמד במקום, ואפילו קצת שעמם. וגם: אם האהבה התחילה, סוף סוף, אחרי שעה, נשאר מעט מאוד זמן מסך לפתח את הסיפור הזה.

והסרט הזה אכן משאיר הרבה דברים לא מפותחים, וחלק גדול מהזמן מוקדש כאן לשגרה. הסרט מתחיל בחתונה שהתבטלה. הסיבה לביטול נאמרת, והבחור משתדל לשחק אותה מצוברח, אבל אין ממש כניסה לתוך הסיפור הזה. אח"כ האמא מנסה לשדך לו מישהי. סצינה אחת, וגם זה עף מהחלון. הסרט לא מעביר את הרגשת הלחץ הסביבתי. והבחורה? שחקנית לא מוכרת (לי) בשם טילוטאמה שומה עושה ככל יכולתה למלא את החסר בתסריט. השקט שלה מאוד מרשים, ומבלי לומר הרבה אני מרגיש את המצוקה שלה, את הרצון שלה להתפתח (ללמוד תפירה), ואת המכשולים הניצבים בפני אשה, במיוחד אם היא מהמעמד הנמוך, מכשולים המקשים על אשה כזאת מכדי לבטא את עצמה, להגשים את יכולותיה. הכל בפניה ובעבודת גוף המרשימה של השחקנית הזאת.

אבל התסריט של הסרט כל כך חסר, עד שהצפיה בשעה הראשונה של הסרט הופכת לדי משעממת. היתה לי הרגשה של סרט שעומד במקום. נכון, הודו צבעונית ומרשימה, והשחקנית טובה, אבל לא קורה כאן הרבה, ומה שכן קורה, נשאר ברמת האמירה השטחית, ולא מפותח.

אמנם אני מעריך את העדינות של הבמאית, ואת הרצון לשמור על דברים ברמה מרומזת. יש כאן נשיקה, אין כמעט כלום מעבר לזה. ועדיין, אני אמור להרגיש את האהבה, אבל מכיוון שאין כמעט מהלכים סיפוריים שיגרמו לי להרגיש את המצוקה של הדמויות האלו, הסרט הזה נשאר אנמי למדי.

וכך, סרט שלא ציפיתי ממנו להרבה, אמנם מרשים מאוד מבחינת עיצוב אמנותי, ואפילו שחקנית אחת טובה, אבל אין בו כמעט סיפור, ומעט מאוד דברים שקורים, למעט שגרה מעיקה ולא מפותחת, והסרט הזה הופך מהר מאוד לאכזבה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s