מבצע שלאגר: הביקורת

עוד מעט מגיעה הקומדיה הקיצית המסקרנת של השנה. "המוסד" כבר דופק בדלת. בינתיים מכינים לו מופעי חימום. "אול אין" היה חביב, אבל לא מספיק מצחיק. ו"מבצע שלאגר" הוא…לא טוב.

יש כאן רצון כן ואמיתי להצחיק. ויש מבט מבחוץ על בית המשוגעים הזה שנקרא ישראל/ לבנון/ המזרח התיכון. ויש אפילו כשרון. והסרט עצמו…נו, שוין. שיהיה.כי בסרט שכזה, בקומדיה שמצהירה על עצמה כקומדיה בצורה כל כך ברורה, גיחכתי בקושי פעם או פעמיים. כי כן, הראלד זיכריץ הבמאי עשה כאן הכל נכון: יש כאן הרבה חוטי סיפור הנקשרים ביחד בעריכה מהירה ומדויקת; הקצב הקטלני בנוי בדיוק לפי הספר של איך צריך לעשות קומדיה. ויש אפילו מבט קצת לא רגיל על המצב כאן (אולי מלחמה עדיפה על שלום? אולי כבר התרגלנו למלחמה, ולא נדע מה לעשות עם עצמנו אם פתאום יפרוץ השלום?), מבט לא רגיל שמהווה נקודת פתיחה מצוינת לקומדיה. כולם באים עם רצון טוב לצחוק קצת (או הרבה) מהמצב. הכל מוכן לצחוקים הגדולים. והם לא באים.

בסוף הסרט הבאומשלגר הזה נתפס ברשתה של אחת הנשים כאן. ו…כן. גם היא רוצה סקס ממנו. למה? ככה. מה זה משנה. אל תשאל שאלות טפשיות. וזאת הבעיה העיקרית עם הסרט הזה. הבמה מוכנה, הסט-אפ עומד, הרצון הטוב קיים, הסינופסיס כתוב – אבל אין באמת תסריט. זה כאילו שהיה כאן רעיון נהדר, וכל מי ששם את הכסף על הסרט הזה יצא לדרך על בסיס רעיון, ולא על בסיס תסריט גמור. כך, למשל, נדמה לי שחלק מהשחקנים והשחקניות היו חייבים לאלתר טקסט, והדבר הכי קל לברוח אליו הוא המילה Fuck. כדי לבטא עצבים, סערת רגשות – Fuck. מירב פלדמן היא הקצינה הישראלית שרוצה לעבור לכוחות האום, והליבידו של הבאומשלאגר הזה הוא כרטיס המעבר שלה. אבל האם יש שם משהו מעבר לסקס? לא ממש. מורן רוזנבלט היא שחקנית הרבה יותר טובה מהתפקיד הזה שנכתב עבורה. היא אמורה להיות מאוהבת בבאומשלאגר הזה, אבל אין לזה באמת סיפור רקע, או איזשהו רמז לרומן אמיתי. רק סקס. אז כל הסיפור שלה, שכולל עימות עם אבא, אין לו באמת אפקט. יש עניין עם דמות אחת שמתפשטת בפומבי בכל פעם שהיא שומעת מוסיקה ערבית. למה? מה זה משנה. לא רוצים להאט את הקצב כאן עם שטויות קולנועיות כמו פיתוח דמויות.

ומסתבר גם שכסרט שמבקש לנער קצת את הסטגניזציה במזרח התיכון, "באומשלאגר" הוא סרט די שמרני וחסר מעוף אמיתי. הבחורות רעבות  לסקס, וגם הגברים, אבל אין כאן באמת עירום. אין אירוטיקה. ואין באמת סיטואציות מפתיעות (למעט מפגש אחד באיזור שלושת העמודים, שבו קרה דבר אחד שלא ראיתי אותו בא, שאר הבדיחות צפויות מקילומטרים).

אז מה שנשאר הוא סרט עם כוונות טובות, וקצב טוב, אבל בלי הרבה צחוקים. וזה הרי מה שבאנו לקבל. אז נצטרך לחכות עוד קצת. אולי "המוסד" יראה לכולם איך עושים את זה נכון.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s