השמן והרזה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Stan and Ollie)

סרט לא מאוד יציב, הסרט הזה. מצד אחד, מדובר במחווה מלאת אהבה לעבודה של קומיקאים אהובים ואולי קצת נשכחים מלפני קרוב למאה שנה. הסרט מתרכז בעיקר בחלק השני של הקריירה שלהם, החלק שבו הם נחשבים בעיקר אנשים ששיאם מאחוריהם, ודווקא אז הסרט הזה מנסה לתאר באהבה גדולה את הכשרון הקומי הגדול והנהדר שלהם. הסצינות הכי יפות בסרט הן סוג של שחזור עכשווי לרוטינות הקומיות של לורל והארדי. וכאז, גם עכשיו, זה עובד, ומצחיק, והמבט העכשווי האוהב הופך את הסצינות האלו למרגשות.

ומצד שני, הסרט הזה מנסה לספר על האנשים שמאחורי הפרפורמרים. החיים העצובים שהיו לליצנים השמחים האלו. ובאספקט הזה הסרט הזה כושל. כי נדמה שהחיים של שני האנשים האלו היו כמו סרט. כל מה שקורה כאן חסר הרגשה של מציאות. סטיב קוגן, בתפקיד סטן לורל, סיגל לעצמו הליכה שדומה מאוד להליכה של לורל בסרטים שלו. אני מניח שבחיים האמיתיים הוא הלך קצת אחרת. הטון שבו כולם מדברים הוא טון רגוע ושקט מדי. הכל מאוד נעים בסרט הזה. הצילום היפה, העיצוב האמנותי המרשים (כצפוי מהסרט המאוד אנגלי הזה) – הכל הופך את הסרט הזה לצמר גפן מתוק וחמוד מאוד, אבל אין כאן שום מעורבות רגשית אמיתית בחיי הגיבורים. הרי אפילו בסצינת הויכוח המרכזית כאן, איפשהו באמצע הסרט, סצינה שבה נאמרות מילים קשות, הסצינה הזאת מתנהלת בשקט וברוגע, ובסופה אפילו הופכת למעין סצינת סלפסטיק קומית (הסצינה הזאת מתרחשת לעיניי קהל לא קטן באירוע מפואר, ובסופה אחד הנוכחים שואל: "זה היה מצחיק?" – עד כדי כך הטון של הסרט מסרב להיכנע לאמוציות).

תפקידי המשנה הנשיים כאן סובלים מזה במיוחד – הן שטחיות להחריד, נמצאות שם רק כדי לנחם את הגבר ותו לא. אחת מהן היא כנראה טרנסג'נדרית – זה מוזכר בחטף, ומיד נעלם כלא היה, ולא מטופל ולו לרגע אחד בסרט. הרגשת המציאות בסרט הזה משועבדת לחלוטין לוויב הקומי של הסרטים של לורל והארדי, כך שקשה לי להפריד בין המציאות שבסרט לבין הסרטים שבסרט. כך יוצא שהקטעים החלשים ביותר בסרט הם הרגעים שבהם הוא סוטה לרגע לפלאשבק או להזיה – הרי המציאות שבסרט לא ממש מציאותית, אז לסטות מהפנטסיה לפנטסיה בתוך פנטסיה זה בכלל מגוחך.

אבל זה לא באמת סרט רע ונורא. הכוונה הטובה של הסרט בכל זאת מוצאת את דרכה ללב שלי. המורשת הקומית של לורל והארדי מקבלת כאן קידה אוהבת, גם אם אין כאן הרבה יותר מכך. סרט חביב, אבל זניח למדי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s