לייט נייט: הביקורת

(שם הסרט במקור: Late Night)

זה מצרך נדיר, הסרט הזה: סרט אינטלגנטי. סרט שיש בו הרבה מחשבה, והוא גם שוטף, בידורי, משעשע, קצת מרגש, ומשאיר לא מעט חומר למחשבה.

על פניו, מדובר ב"לייט נייט" על אפליה מתקנת. נשים, המין המופלה לרעה, מקבל הזדמנות בצורת אפליה מתקנת. והסרט הזה מראה שלא צריך לקבל נשים לעבודה רק בגלל שהן נשים, אלא בגלל שהן טובות במה שהן עושות. ויש גם את האפליה של מיעוטים. האשה במרכז הסרט כאן היא ממוצא הודי. היא מקבלת את העבודה כי היא אישה, וזה לא מזיק שהיא לא אמריקאית לבנה. היא אמריקאית ממוצא זר, והיא נערת פוסטר של האינטגרציה האמריקאית, שכמובן לא קיימת. אבל היא תחזיק בעבודה הזאת כי היא טובה במה שהיא עושה, לא בגלל שהיא ממוצא כזה או אחר.

אבל מעבר למבט על אפליה מגדרית וגזעית באמריקה (או בכל מקום אחר, בעצם), יש כאן מבט ביקורתי על תעשיית הבידור האמריקאית. על הזיוף האמריקאי הכל כך נפוץ. על הנחמדות המזויפת המסתירה ציניות איומה, תיעוב כלפי כל מי שלא יודע לשחק את המשחק. אנשים שעושים את העבודה שלהם במשך עשרות שנים, ושכחו כבר למה הם נכנסו לתחום שבו הם עוסקים מלכתחילה. אנשים ששכחו את התשוקה הזאת שלהם, ומסתכלים על יום העבודה שלהם דרך הפריזמה הצרה של תלוש השכר שיעזור לשלם את שכר הדירה (והמזונות לגרושה).

אמה תומפסון נהדרת כאן בתפקיד האשה שכבר לא רואה בעיניים מרוב שחיקה מקצועית רבת שנים, ולאט לאט היא תלמד להגיד את האמת, לחזור לתשוקה הראשונית שהביאה אותה לקומדיה בהתחלת הדרך (סצינת הופעת הצדקה למען חולי סרטן היא סצינת המפנה, והיא יפהפיה והיא עובדת כי השינוי מגיע בהדרגה, באדיבות התסריט היפהפה של מינדי קאלינג); ג'ון לית'גו, בהופעה קצרה מדי, נוגע ללב כאדם שיגיד את האמת גם במצבים קשים; ומינדי קאלינג עצמה כאן נהדרת גם היא כאשה שמגשימה חלום, אבל נמצאת עם הרגליים על הקרקע כדי לדעת את האמת, ולא מפחדת להגיד אותה גם אם המחיר גבוה.

"לייט נייט" יודע להראות את האנשים שחוזרים לרגעים אמיתיים שלהם, גם אם הם בוטים, לא נעימים, מסוכנים אפילו, אבל אם הם ידעו לא לפחד, ולאמר את האמת גם ברגעים לא קלים, ולא ליפות אותה לצרכי נחמדות, לצרכי פופוליזם, פרסום, תהילה, ועוד מילים מפונפנות שכאלו שחסרות ערך אמיתי, אז לתשוקה שכזאת לקריירה שלהם יש גם ערך מידבק (תראו מה קורה למנהלת הביצ'ית של הרשת. גם לה יש לב).

וכך "לייט נייט" הוא סרט שהתסריט שלו מתפתח בהדרגתיות הגיונית, שמבוים בקורקטיות לא מלהיבה אמנם, אבל כזאת שנותנת לשחקנים הנהדרים לעשות את שלהם, ולתסריט לעשות את שלו, וגם אם חלק מהאלמנטים נשארים לא מפותחים מספיק, הכל ביחד מצטרף לסרט שמשאיר הרבה חומר למחשבה, תוך כדי חוויה משעשעת, בידורית, ואפילו קצת מרגשת. סרט נהדר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s