החיוך האטרוסקי: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Etruscan Smile)

לפני כמה חודשים גלשתי להנאתי באינטרנט, וחשבתי פתאום: מה קרה לת'ורה בירץ', אותה בחורה שהתפרסמה ב"אמריקן ביוטי", הסרט ההוא עם קווין ספייסי, ואח"כ עשתה עוד סרט אחד יפהפה עם סקרלט ג'והנסון ועם סטיב בושמי, ואז נעלמה? אז בדקתי ב-Imdb, ובמקרה נפלתי על דף הסרט הזה. תחת שמות הבמאים היה כתוב: עודד בן-נון ומיכל ברזיס. זה הפתיע אותי, ולרגע שמחתי. הנה שני במאים מוכשרים, שעשו סרט גמר יפה בסם שפיגל ("עונג שבת" – כאן בלינק לצפייה), ואח"כ עשו סרט קצר יפה ומצליח ("איה") שאפילו היה מועמד לאוסקר, הנה הם פורצים את דרכם לעולם הגדול.

ואז הסרט הגיע לארץ והתחילו ההקרנות שלו, והתגובות שאני שמעתי הן: כן, נחמד, אבל אמריקאי מדי. חשבתי: כן, זה הגיוני. הצמד הישראלי הזה עשו סרטים קצרים יפים פרי עטם, ועכשיו הם נשאבו למכונה ההוליוודית, ונשכרו כבמאים לעשות סרט שלא הם כתבו, ולא בא מדם ליבם. וזה ניכר בסרט.למרבה ההפתעה, זה גם נושא הסרט: אמת מול זיוף, כנות מול העמדת פנים. חיי עיר סואנים המחייבים מציאת פתרונות לגידול ילדים (נני מסורה שתחליף את אהבת האם הנחוצה כל כך לתינוק) מול חיי כפר שבהם אנשים אומרים את אשר על ליבם גם אם זה לא נעים או מנומס. הסרט הזה משקף, פחות או יותר, את אלו שעשו אותו בנקודת הזמן הזאת: בן-נון את ברזיס הם במאים שכירים בסרט הזה, והם עושים כל שביכולתם כדי ליצור סרט ראוי. ויש ביכולתם לא מעט. רק שלסרט הזה חסרה נ להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת