פסטיבל סרטי ילדים: לחגוג את החיים

(שם הסרט במקור: My Extraordinary Summer with Tess)

בפסטיבל סרטי ילדים אני מחפש את מה שנקרא "סרטים לכל המשפחה", כי אני כבר לא ילד בעצמי. יש הבדל בין סרטים לילדים לסרטים ילדותיים. סרטים לילדים מתייחסים לילדים כאל אנשים צעירים, אנשים עצמאיים עם תבונה ורגישות, רק עם נסיון חיים מועט. סרטים ילדותיים עושים הנחות מראש לילדים, מתייחסים אליהם כמו אל ילדים, שצריך להגיד להם איך ומה להרגיש. אני חושש ש"לחגוג את החיים" (תרגום צולע של השם המקורי, שהוא בפשטות: "הקיץ הלא רגיל שלי עם טס") הוא מהסוג השני.

אמנם אני צריך להבהיר מראש שלא ממש סבלתי בהקרנה של הסרט הזה. יש כאן צילום מרשים מאוד, ובחירת אתר התרחשות מלבב עם שמש מאוד תל אביבית (למרות שהסרט מגיע אלינו מהולנד), אבל נדמה לי שכל מהלכי העלילה מאולצים מאוד, מלאכותיים למדי.הסרט הזה מבוסס על ספר ילדים באותו שם, אבל נדמה לי שגם החומר המקורי וגם הסרט שואבים את השראתם מספרות ילדים ותיקה יותר כמו זו של אריך קסטנר (בעיקר "אורה הכפולה"). מדובר כאן על ילדים שמתמרנים את המבוגרים מהם כדי לעשות שינוי משמעותי בחיים, שינוי שחשוב להם מאוד, רק שהדרך שבה הסרט הזה מתווך אלי את הסיפור שגויה לטעמי. מדובר כאן על ילדה בשם טס שהופכת את העולם (בסוד) כדי לפגוש את אבא שלה, אותו היא לא ראתה מעולם. הסרט מסופר מנקודת מבטו של ילד שפוגש בה בעת חופשה באי שבו טס נמצאת. והילד הזה הרבה פחות מעניין מהטס הזאת. בכלל, לילד הזה יש כל מיני תפיסות חיים לא ברורות בקשר למושג הבדידות.

כי בדידות היא לא משהו שאתה בוחר בו, אלא משהו שנכפה עליך, אבל הילד הזה עושה לעצמו אימונים בבדידות, ומדבר על איך שהוא יהיה בודד, אבל מיד לאחר אימוני הבדידות האלו הילד זונח את המלנכוליה ומשחק כדורגל עם אחיו הגדול ועם אביו, או רץ לתוך הים לשחות בחדווה גדולה. משהו שם לא מסתדר לי בתיאור האופי של הילד: או שהוא מלנכולי וחרדתי, או שהוא שמח וחסר דאגות כמו כל ילד. ובכלל, איך זה מתקשר לסיפור של טס?

כי דווקא בסיפור של טס יש פוטנציאל הרבה יותר דרמטי, והוא זה שבסופו של דבר הופך להיות העיקרי בסרט. רק שטס היא דמות משנית כאן, ולא ראשית, והפילטר של הילד דרכו עובר הסיפור הזה מחליש את העוצמה הדרמטית של כל הסרט.

אני מודה שהרגעים הכי יפים בסרט הזה הם דווקא אלו שלא הרבה קורה בהם. הרגעים של השתובבות ילדותית, של ריצה במרחבים, השפרצת מים בים, משחק כדורגל בחוף, קניית אוכל בדוכן רחוב, ועוד כהנה וכהנה רגעים שלכאורה לא מקדמים את הסיפור קדימה, אלא מתארים שגרת חייהם של ילדים. ברגעים האלו הצילום המרשים והבימוי הרגיש כן מצליחים לסחוף אותי אל תוך חייהם של הגיבורים. ומצד שני, בכל הרגעים שבהם הסיפור מתקדם קדימה, הסרט נדמה לי מגושם ומלאכותי, גם כי הבמאי מנסה להדגיש לי כל מיני רגעים מיוחדים בעזרת מוסיקה דרמטית, ובאופן פרדוקסלי זה עובד כנגד הסרט, ויוצר רגעים מביכים ולא נעימים לצפיה.

אז כל עוד הסרט הזה מתאר לי חיים של ילדים, הוא מקסים למדי, אבל ברגע שהוא מספר לי סיפור על ילדים שרוצים לתמרן מבוגרים, הוא עושה את זה במגושמות מלאכותית, ואז אני צריך לעשות לו הנחות, כי הסרט הזה הופך לסרט לילדים, ולא לכל המשפחה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s