פסטיבל סרטי ילדים: כפפת האגרוף של בו

(שם הסרט במקור: Vechtmeisje)

איזה קולנוע משובח הסרט הזה. בחיי.

מהשניה הראשונה שבה הסרט הזה מתחיל, אני יודע שאני בידיים של מקצוען. במאי שיודע את העבודה. המצלמה מתקרבת באיטיות אל תוך פניה של גיבורת הסיפור. אל תוך נשמתה. הרוח גורמת לשיער שלה להתנופף באויר. המוסיקה באה מלמטה, מכניסה אותי אל תת המודע של הנערה הזאת.

והסרט מתחיל.

הנערה הזאת היא פקעת רגשות. ניכר בה שהיא במצוקה. שהיא באמצע. בין אחיה המסוגר לבין אבא ואמא שרבים כל הזמן. ברעש הזה היא לא שומעת את עצמה. והיא כועסת. מאוד כועסת. הרגשות שלה מתערבלים בתוכה ולא מוצאים פורקן. ובדרך מקרה היא מגיעה למקום שבו מתאמנים בקיק-בוקסינג.

פשוט. כאן היא תוציא את כל הכעס.לא כזה פשוט. כי הסרט הזה מלמד אותנו שאם רוצים באמת לבטא את עצמך, את הרגשות שלך, את הכעס שלך, אם רוצים באמת להיפטר מכל מה שכואב לך, אז צריך לדעת לשלוט ברגשות, לארגן אותם, ואז להוציא אותם לפועל בצורה מרוכזת, מתוכננת. לכאורה, זה דבר והיפוכו. רגש מטבעו הוא דבר מתפרץ. וארגון הורג את העוצמה הראשונית. ואולי לא באמת. הדרך שבה הרגש מתארגן לכדי ביטוי מרוכז רק מגבירה אותו, את האפקטיביות שלו.

ואת זה הנערה תלמד במהלך הסרט המרגש הזה. הבמאי הזה (יוהן טימרס קוראים לו) יודע לערוך את הסרט עם הגברת הלחץ והורדתו לסירוגין, לעבוד עם השחקנית הנהדרת הזאת (אייקו בימסטרבור קוראים לה), שכולה רגש שעובר מיידית אל הצופים, ובעיקר יודע לבנות סיקוונסים המשלבים מוסיקה קצבית וצילום נהדר המנצל בצורה מייטבית את הרגש הנוכח על פני השטח ומביא אותו חד אל הקהל, אלי באולם. השילוב הזה בין מחשבה לפני פעולה לבין פעולה שבאה מהבטן מגיע גם בבימוי, ובעיקר בסצינת הקרב האחרונה, שבה חוזר מוטיב שמגיע כמה פעמים במהלך הסרט, מוטיב הספירה כדי להירגע, רק שהפעם זאת ספירה שבונה את ריכוז הכוח הקטלני שעוד יבוא.

אמנם התסריט קצת מחורר בכל הנוגע לסיפורי המשנה (ההורים רבים, לא חשוב על מה. אולי היה כדאי לבנות סיפור מרכזי שהיה מוסיף לחץ על הדמות הראשית; האח ביישן מדי, והסיפור שלו עם המוסיקה ועם בחורה אחרת לא מפותח מספיק; וגם סיפורים של דמויות אחרות בחיי הגיבורה הראשית נשארים ברמת התיאור הכללי, והיה עוזר לפתח אותם קצת), אבל השחקנית הראשית והבימוי האנרגטי עם המוסיקה המצוינת מכניסים אותי כמעט מיידית אל מתחת לעור של הבחורה הפגועה הזאת, שבמהלך הסרט לומדת לבטא את הכאב שלה בצורה הכי טובה, הכי אפקטיבית, הכי נכונה, הכי מרפאת. סרט נהדר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל סרטי ילדים: כפפת האגרוף של בו

  1. מתאים לקחת נכד בן 16 ו – 14 לסרט כזה?
    —–
    איתן ליהודית: כן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s