פסטיבל ירושלים 2019: מלכת הלבבות

(שם הסרט במקור: Dronningen)

איך שחקנית אחת גדולה מצילה תסריט בעייתי.

כי באמת אין סיבה למה שקורה. לא סיבה קונקרטית, לפחות. ואולי לא באמת צריך. אבל זה בכל זאת קורה. האשה הזאת, הרי, כל הזמן עובדת. גם כשהיא בבית, ואפילו במיטה, הלאפטופ פתוח. עבודה. והעבודה הזאת נוזלת לחיים האישיים. יש כמה רסיסי סיפורים לא מפותחים תסריטאית שמקורם בעבודה (וחבל. אם היה כאן סיפור אחד מרכזי שקשור בעבודה, היה כאן מנגנון לחץ מסיבי על הדמות הראשית).ובכל זאת זה קורה. וטרינה דירהולם, השחקנית האדירה הזאת, לוקחת את התפקיד המאוד קשה הזה, ויכולה לאתגר העצום הזה. היא מגלמת בגופה, בפניה, את כל התשובות לשאלות שנשאלות. יש לה חיים מושלמים. בן זוג אוהב (מערכת היחסים שלהם אולי כבר נכנסה לשגרה, ובכל זאת); שתי בנות מתוקות (בתשובה לשאלה מה הדבר הכי טוב שקרה לה בחיים היא עונה: הלידה של הבנות). ואיכשהו, דירהולם המופלאה מציגה את הכמיהה למשהו אחר. ריגוש שכבר נעלם מחייה של האשה הזאת. הרפתקאה. סכנה. תשוקה, ואולי אפילו התאהבות חדשה. טרינה דירהולם, שכבר למדתי להכיר ולאהוב בסרטים קודמים ("בעולם טוב יותר", למשל), כאן מגיעה לשיא חדש של תצוגת משחק הרואית.

כי אחרי שכל זה קורה, מתחיל החלק השני. הצורך להסתיר. בכל מחיר. הצורך לשמור על המסגרת הקיימת. וזה דורש נחישות, ואפילו אכזריות. וגם את זה מציגה דירהולם בדיוק מופתי. הסרט הזה מראה את הצד חסר הרחמים של היחידה הזאת שנקרא משפחה. כדי לשמור עליה נדרשת לפעמים אכזריות עצומה, שמחיר כבד בצידה.

אמנם החלק של הנער בסיפור הזה מחופף קצת תסריטאית. הוא נתפס בקלקלתו, ומבטיח שישתנה. והוא אכן משתנה. מילד מופרע למדי הוא הופך למתוק מדי מהר מדי. וכך, כשהצד שלו מאבד שליטה, הכאב על כך פחות אפקטיבי. ועם זאת, גם השחקן הזה (גוסטב לינד שמו) משתדל ככל יכולתו להביע את הכאב העצום של אהבה ראשונה נכזבת.

ומאי אל-טוקי, במאית שאני לא מכיר, מנהלת את המכניקה הזאת של סרט קולנוע בצורה אפקטיבית. העריכה כאן איטית, בונה קצב אירועים הגיוני, נותנת לסיפור הזה להתפתח בצורה אורגנית כמעט. אל-טוקי מביימת את סצינות הסקס הלא מעטות כאן ברגישות מרשימה, ולמרות שיש כאן בוטות לא רגילה בתמונות, ניתן לראות ולהרגיש את הצורך של הדמויות האלו במגע סקסואלי בגלל שהבמאית כאן לא חושבת איך לצלם סצינות סקס, אלא איך לצלם דמויות שנזקקות לסקס. וביחד עם עבודה יפה עם מוסיקה, ועם המיקום של הסרט בסביבה בורגנית עשירה, עטופה בטבע פסטורלי, "מלכת הלבבות" מציג את מוסד המשפחה כמקום שהוא יפהפה ושקט כלפי חוץ, אבל מסובך מאוד ומלא באינטרסים, לפעמים סותרים, ממש כמו שהעצים כאן מכילים אינספור ענפים שמשתרגים אחד אל תוך השני בסבך בלתי פתיר.

למרות שהתסריט כאן חסר קצת סיפורי משנה, הצפייה ב"מלכת הלבבות" הפכה לחוויה שנשארה איתי הרבה אחרי שאני יצאתי מהאולם בגלל הבימוי הרגיש והאינטלגנטי, ובעיקר בגלל שחקנית אחת אדירה. לא סרט בלי חסרונות, אבל מאוד מרשים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s