פסטיבל ירושלים 2019: הזמיר

(שם הסרט במקור: The Nightingale)

וואו, איזה סרט אלים זה. ובוטה. ואכזרי. ומדמם. וקשה. ובעיקר אלים.

אלימות בין גברים לנשים. בין לבנים לשחורים. בין כובש לנכבש. אלימות כדי לקבע את תודעת השולט והנשלט, וכדי להתמרד בשולט. אלימות קשה, שמקבעת פחד, טרור, הירככיה.ג'ניפר קנט עשתה לפני כמה שנים סרט אימה קטן-גדול שנקרא "הבבדוק". ב"זמיר" היא עולה שלב, קופצת כמה כיתות בבת אחת. לא רק שהסרט שלה מלא מחשבה על האלימות האנושית, על הדרכים להתמודד איתה, האם אפשר בכלל להתמודד איתה, ואיך, קנט מישירה מבט בסרט הזה אל הרוע האנושי בצורתו הטהורה ביותר. אונס, רצח (גם של ילדים קטנים), דקירות, יריות, וגם סתם מכות. הסרט הזה לא בורח מאף המצאה שטנית שהאדם אי פעם המציא. הסצינות האלימות לא בורחות מהכאב העצום שהשולט גורם לנשלט, מחוסר החמלה הטוטאלי שלו לאדם שמתחתיו. ספרתי 3 סצינות אונס בסרט, המרכזית שבהן ארוכה וקשה מנשוא, וכוללת גם אלימות פיזית כמעט בלתי ניתנת לתיאור.

רק שג'ניפר קנט מתארת אותה. בסבלנות. בפירוט מחריד. כדי שנכאב גם אנחנו באולם. כדי שנרגיש בעצמנו את התשוקה הבוערת לנקמה. כדי שכמעט נריע לאלימות כשהיא מופנית לכיוון הנגדי, וכדי שנבין שאפשר גם אחרת.

איך אתה מטפל באיש פסיכופט שכזה? באדם שהרוע שלו באמת אינו ידוע גבולות? שואלת האשה בסוף הסרט. העזר שכנגדה עונה: אנחנו מבקשים מחכמי העדה לדבר איתם, לחנך אותם, להסביר להם, בדרכי נועם. ואם זה לא עובד? מקשה האשה. אז הורגים אותם.

והסרט הזה כולו הוא דיון מחריד על טיפול באלימות באלימות, או באמצעות דיבור, פסיכולוגיה. כי האשה הזאת הגיעה סוף סוף, ומצאה את הדבר שהיא מחפשת אחריו סרט שלם. האם תנקום בו באלימות, או שתפעל בחוכמה? יש סצינה אחת בסרט בה היא מוצאת את אחד העוזרים של אותו שנוא אחד, והכעס הכל כך עמוק שהיא מוציאה שם הוא נקודת בוחן לי כצופה. האם אני מריע לאלימות כל כך קיצונית כי היא מגיעה מהמקום הנכון, או שגם זה לא בסדר?

אמנם חלק לא קטן מהסרט מתמקד במסע לעבור הנקמה, והמסע הזה הוא לכאורה בטן תסריטאית שמתמשכת זמן ארוך מדי, כי, נו כבר, תמצאי אותו כבר ותחתכי אותו לחתיכות, אבל בחוכמתה, ג'ניפר קנט משתמשת בזמן הארוך הזה כדי להפיל את חומות השנאה, הגזענות, חוסר ההבנה, ומקרבת בין האשה האירית הפגועה לבין הגבר השחור הפגוע גם הוא. שניהם אנשים, שניהם סבלו מנחת ידו של האיש הרע, ומה שמתחיל כאדונית ומשרת מסתיים כשאני אנשים שווים במסע לעבר מטרה אחת (קנט נמנעת כאן מהאלמנט הרומנטי, ושני האנשים האלו לא יפלו זאת בזרועותיו של זה. לא צריך את הדבש ההוליוודי הזה. זה סרט אכזרי וקשה על חיים אכזריים וקשים). במקביל מתארת קנט את הנרדף, ואת מסעו לקראת מטרה של קידום בקריירה, מטרה שרק מזריקה רעל נוסף לורידים של השטן בדמות אדם הזה. אפילו נוכחות של ילד, הדור הבא, לא מרככת אותו, ורק גורמת לו להקצין יותר.

"הזמיר" הוא סרט מאוד לא פשוט לצפיה, אבל הוא אינטלגנטי, והוא מסתכל בלבן של העיניים של מפלצת הרוע האנושית הכי טהורה שיש, ומתוך הרגש הכל כך עמוק שמעלה האלימות הכל כך קיצונית הזאת מנהלת קנט דיון מרתק בטבע האנושי. סרט אדיר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s