פסטיבל ירושלים 2019: עלובי החיים

(שם הסרט במקור: Les Misérables)

ילד קטן, שחום עור, יוצא מהדלת הראשית של בניין המגורים בו הוא גר. מעל בגדיו הוא לובש את דגל צרפת כאילו הדגל היה גלימת סופרמן.

זוהי הסצינה הראשונה של הסרט הזה. סצינה שהיא חתיכת הצהרת כוונות. ואכן, "עלובי החיים" הוא סרט אמביציוזי בצורה בלתי רגילה. הוא בא ואומר: הסתכלו נא. זוהי צרפת. בימים האלו. בזמן הזה. זוהי המציאות בצרפת של היום. מציאות עצובה. קשה. מציאות של חוסר תקווה. של חוסר אמון. של יאוש מתמשך. של אלימות. של הרס. של שנאה הדדית. של מוות שיגיע בקרוב. מוות של החלשים, וגם של החזקים.

הסיקוונס הראשון של הסרט מראה את כל האנשים מריעים לנבחרת צרפת בכדורגל. כולם כאן צרפתים. גם השחורים, שמוצאם מאפריקה, וגם הלבנים, האירופאים. אבל יש נחשבים יותר, ויש פחות. ועל זה הסרט. יש שוטרים, ויש אוכלוסיה מוחלשת. ויש שחיתות, שאי אפשר בלעדיה, ויש פשע, וזו המציאות. והסרט הזה מספר על המתחים הבין עדתיים שקיימים בצרפת, מתחים, שעל פי הסרט הזה, אינם ניתנים לגישור.בהתחלה חשבתי שהסרט הזה קצת טפשי. הוא משתמש בסיפור קטן מדי של גניבת גור אריות מהקרקס כדי להעלות את האלימות אל פני השטח. אבל זהו רק ה להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2019: דייגו מאראדונה

זה טסט קייס מעניין מאוד לחקירת הדבר הזה שנקרא סרט דוקומנטרי. סרט שמספר דברים מהמציאות לא באמצעות שחקנים, אלא באמצעות האנשים עצמם. עד כמה כל מה שאני רואה, שומע, מבין, עד כמה הוא האמת? כל האמת? רק האמת?

אני גדלתי בשנות ה-80. דייגו מאראדונה הוא שם שגדלתי איתו. אליפות העולם במקסיקו 1986 היתה הפעם הראשונה שאני נשארתי ער עד לשעות מאוחרות כדי לראות משחקי כדורגל בשידור ישיר (בגלל הפרשי השעות בין מקסיקו לישראל). משחק הכדורגל בין אנגליה לארגנטינה ברבע גמר המונדיאל הוא אחד המשחקים שאני הכי זוכר. משחק יד האלהים של מאראדונה, והמשחק שבו מאראדונה הבקיע את השער שנחשב לאחד הכי יפים שאי פעם הובקעו באליפויות העולם. דייגו מאראדונה היה אולי הכדורגלן הכי טוב שאי פעם דרך על מגרש כדורגל. והוא היה גם אישיות בעייתית. סיפורי הסמים שלו נזלו גם למדורי הספורט, שכל בני ה-14 בשנות ה-80 קראו (ואני ביניהם). לשם גם הגיעו סיפורי ההתהוללויות שלו, והילד הלא חוקי שהיה או לא היה לו.והנה בא הסרט הזה של אסיף קפדיה, שלא משתמש בשחזורים או בראיונות פרונטלים, אלא רק בצילומים שצולמו בזמן אמת, הנה בא הסרט הזה ואומר: צ'מעו, אולי חוויתם את מאראדונה כחרא של בנאדם, אבל בחייכם, יש כאן נסיבות מקלות.

כי התהילה הזאת, אף אחד לא היה יכול לעמוד בזה. הוא היה השחקן הגדול בהסטוריה. הוא לא יכול היה לצאת מהבית בלי שמישהו ירצה ממנו משהו. חתימה. סלפי (עוד לפני שהיתה המילה הזאת בכלל). מילה טובה. לא היה לו להמשיך לקרוא