פסטיבל ירושלים 2019: דייגו מאראדונה

זה טסט קייס מעניין מאוד לחקירת הדבר הזה שנקרא סרט דוקומנטרי. סרט שמספר דברים מהמציאות לא באמצעות שחקנים, אלא באמצעות האנשים עצמם. עד כמה כל מה שאני רואה, שומע, מבין, עד כמה הוא האמת? כל האמת? רק האמת?

אני גדלתי בשנות ה-80. דייגו מאראדונה הוא שם שגדלתי איתו. אליפות העולם במקסיקו 1986 היתה הפעם הראשונה שאני נשארתי ער עד לשעות מאוחרות כדי לראות משחקי כדורגל בשידור ישיר (בגלל הפרשי השעות בין מקסיקו לישראל). משחק הכדורגל בין אנגליה לארגנטינה ברבע גמר המונדיאל הוא אחד המשחקים שאני הכי זוכר. משחק יד האלהים של מאראדונה, והמשחק שבו מאראדונה הבקיע את השער שנחשב לאחד הכי יפים שאי פעם הובקעו באליפויות העולם. דייגו מאראדונה היה אולי הכדורגלן הכי טוב שאי פעם דרך על מגרש כדורגל. והוא היה גם אישיות בעייתית. סיפורי הסמים שלו נזלו גם למדורי הספורט, שכל בני ה-14 בשנות ה-80 קראו (ואני ביניהם). לשם גם הגיעו סיפורי ההתהוללויות שלו, והילד הלא חוקי שהיה או לא היה לו.והנה בא הסרט הזה של אסיף קפדיה, שלא משתמש בשחזורים או בראיונות פרונטלים, אלא רק בצילומים שצולמו בזמן אמת, הנה בא הסרט הזה ואומר: צ'מעו, אולי חוויתם את מאראדונה כחרא של בנאדם, אבל בחייכם, יש כאן נסיבות מקלות.

כי התהילה הזאת, אף אחד לא היה יכול לעמוד בזה. הוא היה השחקן הגדול בהסטוריה. הוא לא יכול היה לצאת מהבית בלי שמישהו ירצה ממנו משהו. חתימה. סלפי (עוד לפני שהיתה המילה הזאת בכלל). מילה טובה. לא היה לו שקט. לא היה לו רגע לעצמו. אז אם הוא עשה קצת סמים – בחייכם, תנו לילד כמה רגעי שקט. ואם הוא שכב עם מישהי מחוץ לנישואין – אז מה, זה פשע? יש לו קצת כסף, הרבה כסף, תנו לבנאדם קצת להינות. ואם אפילו יש לו ילד לא מאשתו, והוא מתכחש לו – בחייכם, הוא היה עסוק מאוד בלשחק כדורגל, בלהיות הכי טוב במה שהוא עושה, אז מגיע לו קצת לסטות מהנורמה. וחוץ מזה, הוא היה גבר צעיר כשזה קרה, בעין הסערה הציבורית, ולא ידע כל כך איך להגיב לסיפור העצום הזה.

קפדיה עובד מצוין עם מוסיקה, ומשתמש בה בחוכמה, וכמובן עם עריכה, שמשלבת אל תוך הסרט אינספור סרטי ארכיון. ויש בסרט ראיונות (אם כי רק בוויס-אובר. לעולם לא פרונטלים), כך שמאראדונה נראה בסרט מכמה כיוונים. ועדיין, קפדיה מבקש את החסד. זוכר לו את הדברים הטובים (כדורגל, כדורגל, וכדורגל), וסולח על הפחות טובים – כי הוא בא משכונת עוני, והוא התמכר לתחושת השכרון שבתהילה, והוא התמכר להרואין (ועדיין סיפק את הסחורה), והוא התחבר עם המאפיה הנפוליטנית, אבל זאת אותה מאפיה שמנהלת את החיים שם, אז איך אפשר שלא, זה לא מזדון.

אז ברור שהסרט הזה מספר רק חלק מהאמת. משמיט חלק מהאמת. מייפה חלק מהאמת. ובכל זאת, אם הולכים לסרט שכזה בעיניים פקוחות, אני מוכן לקבל את הגישה המקלה של קפדיה. גישה שסוגדת לאליל, לאחד שבאמת היה מאסטר במקצועו, ובגלל זה סולחת לו על הדברים הפחות טובים שעשה. סרט שהוא ניסוי מעניין בסליחה לאדם לא פשוט, סרט בעיקר לאלו שזוכרים את הדברים הטובים של מאראדונה, ולכאלו שבאים עם לב פתוח לסלוח.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s