פסטיבל ירושלים 2019: קוקו-די, קוקו-דה

(שם הסרט במקור: Koko-di Koko-da)

זה סרט מהסוג של ה WTF

סרט מהסוג הזה שכשאתם יוצאים ממנו, אתם אומרים: מה זה היה? מה ראיתי עכשיו? לא הבנתי מה הסרט הזה רוצה ממני לעזאזל?!

אבל יש דבר אחד שמציל את הסרט הזה מפלספנות אמנותית ריקה: הבמאי כאן פשוט מצוין.

ואם לומר את האמת, זאת הסיבה העיקרית שהלכתי לראות את הסרט הזה. כמעט ולא קראתי את הסינופסיס. רק ראיתי את השם של הבמאי, יוהנס ניהולם, ואמרתי: אני שם. לפני שנתיים וחצי ראיתי את הסרט הקודם שלו, "ענק" (Jätten), ומאוד אהבתי. "ענק" גם זכה בפרס חיפושית הזהב של האקדמיה השבדית (כתבתי על זה כאן). אז הימרתי על הסרט החדש של הבמאי הזה.

ויש לו את זה, ליוהנס ניהולם. אני לא ממש יודע להגדיר את מה שראיתי. מה זה, ה"קוקו-די, קוקו-דה" הזה. עיקרו של הסרט הוא לופ שחוזר מספר פעמים. אם "משחקי שעשוע" של מיכאל האנקה היתה מתרחש ביער, ומתכווץ לשלוש סצינות בערך שחוזרות שוב ושוב בוורסיות שונות. זוג שיוצא לפיקניק פוגש בשלושה טיפוסים משונים שמתאכזרים אליהם בצורות שונות ומשונות. ואז חוזרים לנקודה הראשונה, ואנחנו יודעים כבר מה הולך לקרות, וכנראה גם הדמויות (כי אולי הן חלמו את זה), אז הן מנסות לברוח מהרוע האולטימטיבי, אבל הן נכשלות שוב ושוב, מה שמעניק לניהולם כמה וכמה אפשרויות ליצור סצינות שמדגימות את הרוע האנושי ביצירתיות אכזרית במיוחד.אז קודם כל צריך לומר: לניהולם יש דמיון קולנועי מרשים. הוא מבין שלפעמים מה שלא מראים משאיר אפקט חזק יותר. אז או שהוא משאיר את המעשים המדממים מחוץ לעין המצלמה (למשל, בתוך האוהל, כשהמצלמה בחוץ), או שהוא פשוט חותך בקאט חד. בכלל, עריכה היא הצד החזק מאוד של ניהולם. היכולת שלו לנהל את הקצב הלא קונבנציונלי של הסרט, להישאר עם הדמויות, או לחתוך ולעבור למקום אחר, זמן אחר, דווקא בשיא, לא ליפול למלכודת מלודרמטית של צרחות, ולהשאיר לצופה להשלים לבד דברים – ניהולם הוא במאי אינטלגנט ורב מעללים.

הוא גם יודע לעבוד עם מוסיקה בצורה מצוינת, ואפילו מוסיף קטעי אנימציה (והאנימציה כאן נראית כאילו פרימיטיבית, מעין חיקוי של מופע בובות לילדים, אבל דווקא בגלל הבסיסיות הטכנית לכאורה, דווקא בגלל זה הדמיון שלו עובד שעות נוספות, וזה מרשים ומשאיר משקל רגשי).

וכאן מגיע הקטע שאני מנסה לחשוב על מה הסרט. ואין לי מושג. כי יש כאן פרולוג מאוד ארוך הנוגע לסיפור של הזוג הזה עם הילדה הקטנה שלהם. הילדה לא נראית בהמשך הסרט, והיא לא שייכת ללופ השטני הזה (גם לא כנקמה מהעולם הבא). האם מדובר ברגשי אשם של הזוג? בעונש על מה שקרה? לא ברור, ולא באמת מוסבר. וגם אם כן, אין לזה באמת משקל רגשי. מה שיש הוא שני קטעי אנימציה (אחד בהתחלה ואחד בסוף) שמנסים להסביר את זה, איכשהו. לקשר בין שני הסיפורים, איכשהו. לא הבנתי את ההקשר.

בחלק הראשון של הסרט ההורים חוגגים יום הולדת לילדה. בינם לבין עצמם הם חושבים האם לשיר לילדה "יומולדת שמח" בדנית או בשבדית. הם מדברים שבדית אחד עם השני, אבל היצורים חורשי הרעה בחלק המרכזי של הסרט מדברים דנית. מה ניהולם רוצה להגיד בזה?

קטעי האנימציה בסרט נפתחים במסך שנפתח אל מול עינינו. האם ניהולם רוצה לומר משהו על יצירות אמנות ככאלו שמאווררות את היצר הרע של האדם?

נדמה לי שיש כאן הכול בערבוביה, וזה גורם לחוסר בהירות. ועדיין, המעשיה המשונה הזאת מבוימת על ידי במאי כשרוני מאוד, שיודע ליצור אוירה מלאת דמיון (במקרה הזה – דמיון קריפי במיוחד. במקרה של "ענק", סרטו הקודם – דמיון סנטימנטלי יוצא דופן), והוא הופך את הסרט הביזארי מאוד הזה לחוויה מרתקת, שאני לא הבנתי ממנה כלום, ועדיין אני זוכר אותה לטובה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s